דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

בכמה מקרים מתוארת מעורבות מיטיבה של הרשויות בטיפול בפונות שנפגעו כילדות בתוך המשפחה. לעיתים הוצאה אל מסגרת חוץ ביתית מיטיבה אפשרה תחושה של בית וביטחון ונתנה לילדות שעברו פגיעה מרחב בטוח להמשיך לגדול בו ולהשתקם: וחצי 13 "רק הפנימייה הפוסט־אשפוזית בגיל שהצילה אותי ועזרה לי להיות מי שאני היום, האמינה לי ועזרה לי להשתקם ולהיות ה'חזקה' שאני היום... עד אז, בכל מקום הייתי ידועה כילדה שקרנית שמדברת זוועות על הוריה ה'מושלמים'". "החקירה בבית הספר הסתיימה. נתבקשתי לשבת מחוץ לחדר המנהלת בזמן שהחוקרת, המנהלת ופקידת הסעד דיברו על איזו מסכנה אני בקולי קולות, 'היא ככה תמיד, לא מורידה את הכובע הזה מהראש'. העוסית לחוק נוער דיברה בטלפון על רמקול עם השוטרת בתחנת המשטרה, הייתה לי מדריכה שהיינו מחוברות 15 "בגיל מאוד, אהבתי אותה מאוד, והיא כן שמעה מהשמועות שהיה משהו, ובסוף השנה, בגלל שהייתה ככה פתוחה איתי, אז היא אמרה לי שהיא יודעת שהיה משהו עם המדריך הזה, ובגלל הקשר שלנו והקִרבה היא תשמח לשמוע ממני מה היה, והיא הראשונה שפרקתי לה, ומשם זה היה כמו ברז שנפתח וסיפרתי לעוד אנשים קרובים אליי. אחרי שבסוף כיתה י׳ סיפרתי לכולם, וגם למשפחה שלי כמובן, אז אימא שלי היה לה חשוב שאלך לטיפול, ומאז אני מטופלת אצל אותה אחת, עמותה מטעם הרווחה של נפגעות מינית, וזה מה שהציל אותי מלהתמודד עם מה שהיה כמו שצריך". לה באותו הרגע, וגם הבנתי די מהר שאני חייבת לברוח ולהגן על עצמי.... יום אחרי המקרה כבר הייתי בפגישה ראשונה אצל פסיכולוג. אימא שלי דאגה להזכיר לי שמה שקרה לא באשמתי. הייתי בטיפול תקופה."

ברחתי מהבית בעזרת המורה שלי מבית 17 "בגיל הספר. היא הייתה המחנכת שלי ב-ט' ואז ב-י"א, אז היה לנו קשר טוב. אצל החרדים זה מספיק שאמרתי שאבא שלי נוגע בי, והיא ישר עזרה לי. היא עזרה לי לברוח מהבית, לא הסכמתי לפנות למשטרה, אז היא פשוט סידרה לי משפחת אומנה לא פורמלית, בלי פנייה לרווחה". זאת ועוד, אחת הפונות שיתפה כיצד בקשר טיפולי נחשפה הפגיעה, ובזכות זאת הופסקה הפגיעה וכל המשפחה טופלה: "בעזרת פסיכולוגית באשפוז בתל השומר הסיפור החל לצוף לאט-לאט. הפגיעה שותפה עם משפחתי (אימא, אח, אחות), שניתקו איתו קשר, וטופלה בזמנו בבית לין. התגובות הראשונות לחשיפת הפגיעה היו מאוד תומכות ומכילות".

"הרגשתי שהן מאמינות לי" על המשמעות של מתן תוקף לפגיעה – 5.3

ושמעתי אותה אומרת 'שלא תעזו להחזיר אותה הביתה, אימא שלה תפרק אותה במכות'. באמת לא הוחזרתי הביתה. משם לקחו אותי כמו שאני למרכז חירום, ביליתי שם כמה שעות, ובשמונה בערב נסעתי יחד עם העו"סית לחוק נוער למרכז חירום. זה היה הבית החדש והבטוח שלי... לי היה טוב במרכז חירום. לא מזמן מישהו שאל אותי מתי בחיים שלי הייתי מאושרת ולא הצלחתי לחשוב על שום תקופה חוץ מהארבעה חודשים שהעברתי שם". עוד פונה משתפת שהורשתה להישאר במסגרת הפנימייה מבלי לשוב לביתה המתעלל, וכמה שזה סייע לה: "עד ששיתפתי את מנהל הפנימייה ובשיתוף עו"ס שתמכה בי נשארתי לגור בתנאי פנימייה גם בשבתות וחגים. עד היום אין לי קשר עם הוריי".

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

72