מכון חרוב - מהדורה מיוחדת - 30 שנה לחובת הדיווח - גיליון מיוחד - ינואר 2020

ד"ר תמר מורג

מהלך חקיקתי כזה, שבו הוטלה על המדינה בחקיקה אחריות children's לטיפול בילדים בסיכון, נעשה באנגליה במסגרת . במסגרת חוק זה הוחלפה השפה המכירה בסמכות act 1989 ההתערבות של המדינה בשפה הקובעת חובות פעולה להגנה על ילדים בסיכון. בהמשך נקבעו בחקיקה זו חובות פעולה קונקרטיות של מכלול גורמי המדינה הפועלים להגנה על ילדים בסיכון. עוד חיזוק להכרה בחובת המדינה לפעול להגנה על ילדים במשפט האנגלי עוגן בפסק הדין של בית הדין האירופי לזכויות Z and Others v United בעניין 2001 אדם בשטרסבורג בשנת . בפסק דין זה נקבע כי שירותי הרווחה האנגליים Kingdom חייבים בפיצוי לחמישה ילדים שעברו התעללות קשה ביותר על ידי אביהם מבלי שהרשויות פעלו להגנתם. פסק הדין קובע כי במסגרת חובת המדינה למנוע ענישה אכזרית ובלתי אנושית המעוגנת באמנה האירופית לזכויות האדם כלולה גם החובה להגן על ילדים מפני פגיעה והתעללות. בהקשר הישראלי אפשר לבסס את חובת המדינה לטיפול בילדים בהוראות האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד לאמנה הקובע כי לכל ילד זכות 19 ובכלל זה הוראות סעיף להגנה מפני אלימות והזנחה במסגרת המשפחה ובהוראות לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הקובע כי כל אדם 4 סעיף זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו. בעקבות העלייה המתמדת בהיקף הדיווחים על ילדים בסיכון, נראה שנוצר פער בין היקף חשיפת התופעה ההולך וגדל במהירות ובין היכולת של רשויות הרווחה לתת מענה הולם לכל פנייה ולכל נפגע. ההכרה בזכותם של ילדים נפגעי פגיעה והתעללות להגנה ולטיפול בחקיקה הישראלית תהיה, קודם כול, מנוף להפניית המשאבים ההכרחיים לטיפול בילדים אלה. בעיגון חובות המדינה בחקיקה יהיה אולי כדי לצמצם את החשש של מי שחלה עליו חובת דיווח - שבעקבות הדיווח לא תבוא התערבות מהירה וראויה, חשש שעומד ביסוד ההימנעות מדיווח על מקרים מסוימים. ג. פיתוח מנגנונים שיאפשרו שילוב נכון יותר בין ענישת הפוגעים ובין הטיפול בילדים ובמשפחות הכיוון השלישי שלדעתי יש מקום להמשיך לפתח בו חשיבה ומדיניות הוא פיתוח של כלים לשילוב בין ענישת הפוגעים ובין טיפול בילדים ובמשפחות. כפי שציינתי, המתח בין קביעתה של חובת הדיווח ובין הפגיעה האפשרית בטיפול במשפחות ובשיקומן עמד בלב הדיון בעת החקיקה של חובת הדיווח. עם השנים הולכת ומתחדדת ההכרה שיש צורך בבחינה מעמיקה יותר של יחסי הגומלין בין התכניות לטיפול במשפחה ולשיקומה ובין ההליך הפלילי לענישת הפוגע. להליך הפלילי

חשיבות נורמטיבית ראשונה במעלה, אך הוא עשוי לפגוע לעתים באפשרות לטיפול. הפתרון שנמצא, הקמתן של ועדות הפטור שבסמכותן לעכב או למנוע העברת המקרה למשטרה, הוא פתרון חלקי שעדיין מחייב בחינה, שכלול ופיתוח. יש מקום לבחון שילוב עבודתן של ועדות הפטור עם תכניות אחרות, כגון תכניות המאפשרות לקבוע חלופות טיפוליות , בד בבד עם תהליך 1989 למאסר במקרים המתאימים. בשנת החקיקה של חובת הדיווח, מונתה ועדה מיוחדת של הכנסת לנושא התעללות בילדים בראשות ח"כ יצחק לוי. הוועדה גיבשה מכלול רחב של המלצות לחקיקה שמטרתה להשלים את המהלך שהכנסת החלה בו עם חקיקת חובת הדיווח. עד היום התקבלו בחקיקה כמעט כל המלצותיה של ועדה זו בתחום החקיקה ובכלל זה דחיית ההתיישנות בעבירות מין, קביעת עבירות פליליות מיוחדות בנוגע לגילוי עריות והרחבת תחולת החוק לתיקון דיני הראיות )הגנת ילדים(. בהמלצותיה של ועדה זו נכללה גם ההצעה לפתח תכניות של חלופות טיפוליות למאסר לפוגעים. עד היום לא קודמה הצעה זו הלכה למעשה. חקיקת חובת הדיווח הייתה נקודת משען חשובה ביותר לחשיפת היקף התופעה ולהעלאת הנושא על סדר היום הציבורי. ההכרה במורכבותה של ההתמודדות החברתית עם מצבים של פגיעה והתעללות במסגרת המשפחה מחייבת להמשיך ולפתח הסדרים משפטיים אשר יתנו מענים משוכללים ומגוונים למצבים הרגישים הנוצרים במקרים של פגיעה בילדים במסגרת המשפחה.

נקודת מפגש I 38