עקרונות מרכזיים בטיפול בטראומה נפשית

מצבי דחק – הגדרה והבחנה טראומה היא שם מבלבל. ראשית, מפני שהיא משמשת גם לתיאור גורם הדחק (עברתי טראומה) וגם לתיאור תגובת הדחק (אני בטראומה). ושנית מפני שהיא משמשת לתיאור כל תגובה לגורם הדחק. אז לפני שנצלול להתערבויות הנדרשות, בואו נתחיל בדיוק במונחים: עוד לפני שנצלול להבנה של כלל המושגים והאבחנות הרלוונטיים לטיפול ופיתוח חוסן בתקופה בה אנו נמצאים ולתקופות הקרובות ( בטווח הבינוני והארוך) חשוב להבחין בין טראומה, חרדה ופחד: טראומה היא מושג המשמש בעברית לתיאור הן האירוע הטראומתי (השבת השחורה של השביעי באוקטובר, שמחת תורה, והימים לאחריה) והן לתיאור כללי של המצב הנפשי הנגרם בעקבות האירוע. חלק מהתופעות והסימפטומים אותם ראינו ועודנו רואים מאפיינים חרדה ופחד ולאו דווקא את הטראומה עצמה: • פחד הוא תגובה של המערכת הגופנית והנפשית למצב של סכנה או איום. מטרת הפחד היא להכין אותנו להתמודדות ולהישרדות עם הגורם המסכן דרך תגובות לחימה, בריחה או קיפאון. סימפטומים של פחד כוללים: רעד, הזעה, דפיקות לב מואצות, עילפון, צעקות, קפיאה במקום, תחושת חוסר אונים, בכי ועוד. • חרדה היא תגובה רגשית ופיזיולוגית עוצמתית שממשיכה לאחר שגורם הסכנה הוסר או חלף. במצבים של החמרה בחרדה בהיעדר סכנה - נרצה ללמוד להרגיע את החרדה, כדי לחזור לתפקוד מיטבי. חלק מחוויית הטראומה נובעת מקריסה של מערכת אמונות הבסיס שיש לנו לגבי הדברים הכי טריוויאליים: מי אני? מה זה העולם? מה זה הצבא? מי מגן עליי? ואיך נראה העתיד? בחוויה של לפני הטראומה התקיימה טריאדה קוגניטיבית שבעקבותיה האמין האדם שהוא קומפטנטי. הטריאדה הורכבה ממשולש אמונות מבוסס בנוגע לעצמי-לסביבה-לעתיד. השבר נוגע לכל חלק במשולש הזה: אני כבר לא אני, אני לא מתפקד כמו שאני מכיר ואני לא יכול לסמוך על עצמי. אני לא יכול לסמוך על העולם בעקבות החשיפה לרוע ולתחושת ההפקרה של העולם. ואני לא יכול לסמוך על העתיד שנראה שחור וחסר תקווה. קיומו של השבר הזה מקשה עלינו מאוד בעיבוד המידע והחוויות העוברות עלינו. יש חשיבות רבה לעיבוד הטראומה. מי שלא עיבד בצורה נכונה את הטראומה, עלול להמשיך ולחוות אותה ובמקביל לנסות להימנע מהמשך החוויה. מצב זה יכול להוביל להופעה של PTSD . כל מפגש עם זיכרונות, תמונות, תחושות או מצבים המתקשרים לאירוע הטראומתי, הוא בעל פוטנציאל להפעלת מנגנון הגנה, שמייצר תסמינים בעלי עוררות פיזיולוגית גבוהה ומקשה על העיבוד וה"סגירה", ולמעשה משאירה את החוויה המאיימת כנוכחת בזמן הווה.

האם כל תושבי ותושבות מדינת ישראל בטראומה, כפי שטענו הפוסטים שדרשו טיפול נפשי ל- 9 מיליון איש?

ובכן, התשובה היא לא. כל תושבי ותושבות המדינה עברו ועוברים ימים קשים ביותר ואירועים מזוויעים ומורכבים ביותר. כל תושבי ותושבות המדינה חווים רמות שונות של מצוקה ודחק, גם זה נורמלי לחלוטין. אבל פוסט טראומה איננה התוצר הישיר של אירוע טראומטי, וגם לא ההשלכה הנפוצה שלה. כאמור- חוסן הוא ברירת המחדל.