עקרונות מרכזיים בטיפול בטראומה נפשית

מי מטפל.ת במטפל.ת?

כמטפלים בתינוקות, פעוטות, ילדים וילדות בתקופה מורכבת וקשה שנחווית עבורנו ב" שני כובעים – " גם כמי שהיה עד לאירועי דחק (בין אם במעגל הראשון או במעגלים נרחבים יותר) וחווה את השפעותיהם וגם כמי שמטפל במי שעבר את אותם האירועים. המציאות הזו מחייבת אותנו לדאוג גם לעצמינו ולשמור על עצמינו מפני הצפה רגשית וטראומטיזציה משנית. במציאות הקשה בה אנו נמצאים בימים אלו, רבים מאיתנו חווים מציאות טראומטית משותפת עם המטופלים שלנו, בהיותנו חשופים ברמות דומות לאותם אירועים כמו הילד.ה ומשפחתו.ה. המצב הזה יכול להועיל בגילויי האמפתיה כלפי המטופלים והרצון לעזור להם, אך מחייב אותנו גם לדאוג לעצמנו ולפיתוח החוסן שלנו. על מנת שנוכל להכיל, להרגיע ולווסת מישהו אחר, אנחנו צריכים קודם כל להגיע בעצמינו לוויסות עצמי, רוגע ולהחזיר עבורנו תחושת שליטה. אפשר לעשות שימוש בדימוי מהמטוס: קודם כל נשים את מסכת החמצן על עצמינו, כדי שנוכל לטפל באחרים. • לעצור – לשים לב למה שקורה לי. איך אני מרגיש.ה? להיות במודעות למצב הגופני שלי (עייפות, כאבים, תחושות), למחשבות ולרגשות שלי (ייאוש, חוסר אונים, כעס, אשמה ועוד). לשים לב שהצרכים שלי מקבלים מענה ולטפל בעצמי: לישון כשמתאפשר, לאכול מזון מזין, לנוח ולמצוא הזדמנויות להתאווררות. • לקבל – לא להיות בהתנגדות למה שעובר עלי. להכיל את זה שעל כולנו עוברת תקופה קשה ומציפה ושאת ההדים שלה אנחנו ממשיכים ונמשיך לחוות עוד זמן מה. התנגדות למה שקורה לי עלולה להוביל דווקא להצפה והתעצמות התחושות הקשות. • לא להיות לבד – שיתוף בחוויות ובתחושות יסייעו להקל עליהן ולפתח חוסן. אנחנו יצורים חברתיים שצריכים להרגיש שייכות. לכן חשוב לדאוג לראות אנשים שמחזקים אותנו ושתורמים לנו לתחושת השייכות (משפחה, חברים, עמיתים לעבודה, שכנים ועוד). • להיות בחמלה עצמית – לזכור שאני עושה את הכי טוב שלי. לקבל את זה שיש גבול למה שאני יכול.ה לעשות תוך שמירה על עצמי. לנהוג בסבלנות וברכות גם כלפי עצמנו ולא להיות שיפוטיים כלפי המעשים, המחשבות והרגשות שלנו. חמלה עצמית ואמפתיה תעלה גם את היכולת שלנו להיות אמפתיים ומכילים כלפי אחרים. מה חשוב לעשות כדי לדאוג לחוסן שלנו? • לווסת – להיעזר בטכניקות לוויסות עצמי והרגעה: נשימות, תנועה, שיתוף, מגע. ניתן לחשוב ולהיזכר במה שסייע לי בעבר.

עוד נדע ימים טובים מאלה.