סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים

* * *

בכניסה לקרפיף )* העצים של אדון דוברובניקר, שהיה מגודר , בפחים לא היה אפילו שלט שנשא את שמו, אבל כולם ידעו למי הוא שייך. ילדי כיתת העברית הקטנה של המורה יואל לנצ'נר שיחקו שם ב"בתים". זה היה כיף, כי ערימות הקרשים היו מסודרות כפירמידות משולשות, והקרשים ערוכים בשתי וערב, כך שנוצר חלל באמצע פירמידת הקרשים, ואפשר היה להכנס רבקה הקטנה וחברותיה. הערב כמעט ירד, כמעט הגיע הזמן לחזור הביתה , אבל אז , הופיעו פתאום ים' שני שקוצ )** , חבריה של רבקה לכתה בבית הספר הפולני הממשלתי. אחד מהם, ג'טסקו, ניסה גם בשעת השיעורים, להביע את חיבתו : אליה מדי פעם הוא משך בצמותיה, ה בהיל אותה ב"בו!" פתאומי , ועכשיו בא עם חברו והתישב ברא ש פירמידת הקרשים שהיתה "ביתה". כל אחד בחר לו "פירמידה '' כזו, שתהיה "ביתו". בין המשחקים הילדים שהיו שם ברחו. " רבקה של הזלוטניקים מתה! '' הם צרחו במרוצתם חזרה לתוך העיירה, ורק בוסקה, חברתה הטובה ביותר, נשארה ליד הערימה ובכתה וסקה ב . בכתה מחוץ לערימה ורבקה בכתה בתוכה, עטופה כולה בקרשים, רק ראשה מציץ החוצה, והיא מתעלפת מדי פעם מהכאבים העזים ומלחץ הקרשים הכבדים על גופה. ו ת הילדים רצו להציל את הילדה. הסירו את הקרשים שנערמו עליה, עטפו אותה בעדינות בסדין, הביאו אותה והשכיבו אותה על מיטתה . אנשים שמעו את זעק ו תנועה לא זהירה אחת , וכל המבנה קרס , התמוטט וקבר את רבקה תחתיו ברעש מחריש . אוזניים

היו

לתוכו.

היו גם

כל

הביתה

8