סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
שלי קראו דינה! ניגשתי אליו בשקט וביקשתי ממנו שלא יביא את הכלבה איתו, וגם הסברתי לו למה . "או שתקרא לה בשם אחר", הצעתי לו, ולמרבה – הפלא זה מה שהוא עשה... עבדתי שם זמן מה. בכל שבת הייתי נוסעת לבקר את דבורה'לה ביגור, ולכל נסיעה כזאת הכנתי שלוש חבילות עם ממתקים, לדבורה'לה ולשתי הילדות של ממול לחנות הממתקים היתה מכבסה. בין אלה שבאו למכ בסה היה גם מרדכי. והוא בא לשם בקביעות!... מה יש לו לעשות שם, תמהתי? הרי הוא גר עם אמא שלו, אז מה הוא צריך מכבסה? אבל בביקוריו במכבסה מרדכי הציע כל מיני דברים, כמו ללכת לקולנוע, או לטייל במקומות שלא היכרתי, או לאכול גלידה, וגם לפעמים ארוחה קלה באיזה שהוא מק ום שבעליו היה עם כיפה על הראש. אולי כדאי שמלכתחילה אדע עם מי יש לי עסק... והיו לי עוד מחזרים. היה אחד שנתן לי מילון עברי במתנה... ולמרות שהזמין אותי פעם לארוחת צהרים – הוא הרגיש שזה "לא זורם בכיוון שלו", וויתר. במרכז הכרמל היתה "תנובה" שאליה הייתי מגיעה לאכול. היו באים לשם גם מורים צעירים שלימדו בבית הספר הריאלי, ואין ספק שהיו בסדר, בחורים רציניים. דלפק המכירות היה מאחורי גבי, ובזווית העין ראיתי את המוכרת עושה תנועה באצבעותיה, כאומרת: כן,
הדודים.
110
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker