סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים

פרק רביע י:

התחילו נדודינו

כך

-ב 6 באוקטובר 1942 נרצחו תושבי גטו קוזין . הבורחים רובם הוסגרו . רק מתושבי העיירה שרדו, זכות ב המקלט שקיבלו אצל איכרי הסביבה, אוקראינים וצ'כים.

מעטים

טחנת הקמח כבר לא באה בחשבון כמסתור , אפילו לא ללילה אחד. א, אב יצחק ואני ינפנ ו לאחד

מכרים. כאן עבר עלינו ליל

שבו היו ל נו

הכפרים

בתוך

ויצחק

הבריחה הראשון. אאב

סירה

הסתתרו

בבית האיכר .

שעגנה סמוך לגדת הנהר, ו ישנ אני

תי

למחרת ונכ המש

ללכת.

גולדה ושמעון, בלי רחל, שנרצחה בידי הגרמנים בטבח הראשון, ברחו לכפר אחר, ו אף פעם לא נודע מה קרה להם. אתי ובעלה אריה ברחו לכפר ג'יבוקריקי , שם בנם מנדל, שנקרא מוניה, חלה והאיכרה, בכפר גי'בוקריקי אליו ברחו, לקחה אותו אליה הביתה. השכנים שגילו אותו הלשינו על האיכר. האיכר אמנם לא חשף את מקום מחבואם, אבל אחרי חיפושים המקום נמצא והמסתתרים בו נרצחו. לא הגיע . בדרכו, נתקל במיליציה של הונגרים שהיתה מופקדת על הריגת יהודים שנתפסו. " הערצתי את אחי יצחק, וסמכתי עליו, וחשבתי שאין כמוהו בעולם. היתה ביננו קרבת נפש. ועכשיו, גם הוא לא היה ", רבקה אומרת. " את כל הדברים האלה שמענו כמובן רק אחרי זמן ר .ב" יצחק ש , התכוון להגיע בד רך אחרת אל הבונקר –

43