סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
: חמישי
פרק
ו אל השדות
נצא שלושה י
מכל משפחתנו הגדולה נשארנו אבא, חיה'לה ואני. עזבנו את הבונקר והלכנו. לשדות.
השדות היו אינסופיים והקיץ היה בעיצומו. פעם אחת מישהו ראה אות נו , ולא אמר כלום. פעם אחרת מישהו ראה אות נו והלשין וזה נודע ל נו ו בשדות. ינשת ו מים מבארות שהיו בכפרים. לאבא היה קשה ו ללכת לפעמים הייתי משאירה אותו ואת חיה 'לה בשדה כלשהו ו הולכת לחפש שדה אחר שיש בו מש הו לאכול. יתיהי אוספת את גרגירי החיטה ומכניסה אותם לכיסים, וחוזרת. אף פעם לא יתיתע בדרך , ותמיד מצאתי את אבא וחיה'לה במקום שהשארתי אותם . כשלא מצא תי משהו שאפשר לאכול יתי הי , בשדות חוזרת אל משפחת קוביוק, ומקבלת קצת אוכל. "הלכנו והלכנו,'' רבקה אומרת. "לאן?'' אני שואלת . "סתם הלכנו," היא עונה, "אבא קיווה שאם נגיע לכפרו של פטרו, אולי יסכימו לעזור לנו.'' ו לשדה אחר.
נ עבר ו
נ מצאשמה נו אכל
מהם
היה ת שוש לגמרי.
נ כשהגע ו לפאתי הכפר, אאב
נ מצא ו אסם עזוב, פתוח למחצה.
49
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker