סיפור חיים - במשועלי החיים - סיפורה של ציפורה בריסקר

במשעולי החיים

סיפורה של ציפורה בריסקר

1

במשעולי החיים

ציפורה בריסקר

בשביל החיים – סיפורי חיים

הוצאה לאור ש . י.

כתיבה עריכה והפקה

נייד : 3223652 – 052

שלומית יהלום : 9886944 – 04

נייד : 4264800 – 052

8784348 - 04

חיה שריג :

: דפוס

דף אור

2006

ה " תשס

2

תוכן העניינים

תולדות ................................ ................................ ............................ 9 הורי ................................ ................................ ................................ 10 החיים בכפר זרוז יאנ' ................................ ................................ 15 חיי היום יום ................................ ................................ .................. 19 מנהגי שכנינו הכפריים ................................ ............................. 23 ימי בית הספר ................................ ................................ ............. 24 המכולת ליד ביח " ר לסוכר ................................ ...................... 27 כניסת הרוסים לבסרביה ................................ ......................... 29 אחי ואחותי ................................ ................................ .................. 31 ימי החשיכה ................................ ................................ ................. 35 גרוש ונדידה ................................ ................................ ................. 37 החיים בגטו סיקורן ) SECURENI ( ................................ ............. 41 המעבר לקולחוז חוטרה ................................ ........................... 43 מחנה באלקי ................................ ................................ ................ 48 אחרי המלחמה ................................ ................................ ........... 54 ההכנות לעלייה ................................ ................................ .......... 58 הגרוש לקפריסין ................................ ................................ ........ 61 נישואיי לנח בריסקר ................................ ................................ .64 ח בעלי ֹ משפחתו של נ ................................ ............................. 70 אמי רחל פישמן בארץ ................................ .............................. 72 באנו ארצה ................................ ................................ ................... 73 היינו למשפחה ................................ ................................ ............ 77 התעמלות מזור לכאבים ................................ ........................... 87 תאונת הדרכים ................................ ................................ ........... 89 ההכשרה בוינגייט ................................ ................................ ...... 91 דוד בני הבכור ................................ ................................ ............. 98 אבי בני השני ................................ ................................ ............. 102 אחרית דבר ................................ ................................ ................ 105 אמא יקרה ................................ ................................ .................. 106

3

4

הספר מוקדש לזכר הורי יעקל ורחל פישמ

ח ֹ לזכר בעלי נ זיכרונ ל ברכה

יי ַ , ל נ ונכדיי לדורותיה ייבדל ו לחיי ארוכי

" לבניכ ספרו ובניכ לבניה ובניה לדור אחר . " יואל א ' ג/

5

6

פתח דבר רבות חככתי בדעתי א להעלות על הכתב את האירועי שחוויתי . במש שני כתבתי במחברת על עברי דברי שזכרתי . רציתי שצאצאי ידעו את שעבר , עלי אול לא הייתי בטוחה שהחוויות הקשות והכואבות שהתנסיתי בה אכ יכולות לעניי מישהו . א# על פי כ רציתי שיישא ר ממני זיכרו כלשהו . בעת שכתבתי בניי עודדוני והציעו להדפיס את הדברי ולאוספ בחוברת . לא הייתי משוכנעת לחלוטי ביכולת הביטוי שלי , לאחר התלבטויות שלא פסקו להטריד את מוחי , החלטתי להוציא את מסכת חיי בצורת יותר מקצו , עית על מנת שתהיה ראויה לקריאה . במש חיי הגעתי לא פע לקצה גבול היכולת , ע זאת לא ויתרתי ג בעיצומ של מצבי קשי וחסרי תקווה . ח בעלי תקופה יפה ואופטימית ֹ לאחר שעלינו ארצה חוויתי ע נ , בהמש התמודדתי ע המציאות והשתדלתי לנתב את חיי באופ הטוב ביותר בנתוני הקיימי . הופתעתי לגלות עולמות חדשי ומענייני . כל השני משפחתי העניקה לי תמיכה רבה , חו ואהבה , וה שנתנו לי כוח לפעול ואני מודה לה על כ . ברצוני להודות לכל בני משפחתי ובמיוחד לבניי דוד ואבי שהיו לי לעזר בהוצאה לאור של ספר זה . אני רוצה להודות לחיה ושלומית על הסבלנות , ההקשבה והיכולת להפו את אוס# הסיפורי במקצועיות לעלילה מרתקת ומעניינ ת תו כדי הבנת הקשרי ושילוב בסיפור חיי .

7

8

תולדות

ZAROZANY ( סמו לעיר חוטי

נולדתי בשנת 1924 בכפר זרוז )אני '

( CHOTIN)

ליד נהר הדנייסטר . באותו כפר קט עברו עלי ילדותי ונעור . י הייתי הבת החמישית והצעירה להורי רחל לבית צפלר ויעקב הנקרא יעקל לבית פישמ . אבי היה מבוגר מאמי בחמש שני . אבי ואמי היו קרובי משפחה רחוקי , א אינני יודעת פרטי רבי על קירבה משפחתית זו . אמי ילדה אותנו ילדיה , בזה אחר זה כל שנתיי לער . ש אחי הבכור וו * לוול , זאב אחותי השנייה שיינדל * שינתה את שמה לנאוה מאוחר יותר כשעלתה ישראל + לאר . אחותי השלישית אלקה , חלתה בגיל 12 בדלקת ריאות , אושפזה בבית חולי בצ ' וש נפטרה + רנובי . אחי נחו נפטר בהיותו ב שנה וחצי , בלבד טר לידתי , אינני יודעת מה היו נסיבות מותו . אבי הי ה חולה שני רבות ועול הפרנסה נפל על כתפיה של אמי ואחי הבכור . כאשר נולדתי , לשיינדל אחותי מלאו עשר שני . כאחות בוגרת הוטל עליה לעזור בעבודות הבית בעת שאמי יצאה לעבודה , היא טיפלה בי וגידלה אותי . בילדותי שמי הפרטי הראשו היה פייגה , את שמי השני קיבלתי משו שב גיל צעיר חליתי בדיזנטריה וסכנת מוות ריחפה עלי . בדאגתה הרבה פנתה אמי לעזרת הרבנית וזו הציעה להוסי# לי את הש , חיה* כערובה לחיי ארוכי . שמי הנוס# נית לי בבית הכנסת בברכת הרב . מאוחר יותר , אחרי מלחמת העול , השנייה גר שמי השני לקשיי , עקב חוסר ההקפדה לרושמו בכל התעודות והמסמכי . בשנת + כשעלייתי לאר 1949 תרגמתי את שמי הראשו לעברית ובקשתי להירש בתעודת הזהות בש * ציפורה .

9

הורי

את אבי יעקל לא זכיתי להכיר כאד בריא , כל ימי ילדותי היה זקוק לטיפול ובכ נמנעו ממני יחסי אב ובת רגילי . לא כל השני היה אבי במצב בו זכרתיו . קוד לכ שמצא פרנסתו כנגר + היה חסו בריא וחרו . מדי יו בכל מזג אוויר , כשכובעו לראשו ובאמתחתו כלי עבודתו כיתת רגליו בי בתי הכפריי שהזמינוהו לעשות עבודות נגרות בבית . זמ קצר אחרי שנולדתי קרה האסו ששינה את חיי משפחתי . באחד הימי יצא ליו עמלו כהרגלו , כשבזרועותיו

נושא הוא שק המכיל את כלי הנגרות לה ניזקק . בעודו צועד חלפו על פניו ' שני ז נדרמי – שוטרי רומני , רכובי על סוסי . כמנהג הימי היה עליו להקדי את פניה בברכה , להסיר את כובעו ולקוד . כיוו שידיו היו תפוסות לא ביצע את המחווה נדרמ 'הז . ה ָ מ ֵ י התמלאו ח , ירדו מהסוסי ובכת הרובה הכוהו בחוזקה בעורפו תו כדי גידופי . אבי נפל לקרקע , כאב עז שיתק את , גופו כשהתאושש מעט ק על רגליו ובשארית כוחותיו גרר עצמו הביתה . הפגיעה הקשה גרמה לפציעה חמורה ובעקבותיה התפתחה אצלו מחלת ניוו . שרירי המחלה עשתה שמו ת בגופו ומצבו הל והתדרדר . בשלוש השני הראשונות אמי נסעה איתו לטיפולי רפואיי בקישייניב ובצ ' + רנובי . ביו בו נסעו לטיפולי , יצאו לדר שעות רבות בטר עלה השחר , ע סוס ועגלה כדי

10

להגיע לעיר הגדולה בבוקר . מיד לאחר הביקור אצל הרופא , שבו הביתה והגיעו ע לילה א. מי נסעה ע אבי לטיפולי עד שהתברר כי אי מרפא למחלתו . למש תקופה קצרה היתה תקווה , ניראה היה כי נמצאה עבורו , תרופה מעי אבקה שהובאה מפרס . הוא הגיב לתרופה זו קשה מאוד , קיבל רעידות חזקות שזעזעו את כל גופו , עד כדי איבוד ההכרה אול כשהתרופה החלה להשפיע , היה מסו גל להניע את ידיו ואפילו לאכול בעצמו . ע הזמ , התקווה נגוזה מצבו המשי להתדרדר והוא כמעט לא יכול היה לשרת את . עצמו י בזיכרונ שמור מראהו של אבי , כשרוב הזמ הוא יושב על כיסא ואנחנו בני המשפחה סועדי אותו . מדי פע בפע , כדי להעבירו ממקו למקו הקמנו , אותו ב ייצ משהת על רגליו תו כדי תמיכה , הולכנו אותו מעט . אחותי סיפרה לי שכבר בהיותי בגיל שנה וחצי הושיבו אותי על ברכיו והאכלתי אותו חתיכות קטנות של לח אות טבלתי במי והכנסתי לפיו . כשגדלתי מעט האכלתיו דייסה ומרק , כ# אחר כ# הכנסתי לפיו . הטיפול באבי היה חלק מחיי היו יו בבית . אבי היה חולה חמש עשרה שני , הוא נפטר בשנת 1941 בבית ונקבר בבית הקברות היהודי בכפר . יו מותו חקוק בזיכרוני היטב כי כל סידורי הרחיצה והכנת המת נעשו בבית . אנשי רבי ליוו אותו בדרכו האחרונה . במש ימי השבעה היתה בבית מהומה גדולה , ג השכני הגויי הגיעו לניחו אבלי . אני זוכרת את עצמי עומדת בצד ומתבוננת בנשי המקוננות בצעקות . הצעקות והבכי גררו אחריה ג את האחרי . אינני זוכרת את עצמי בוכה א הייתי חלק מכל המהומה הרוחשת בבית . בדיעבד מותו של אבי הקל על משפחתי .

11

אמי רחל היתה אישה רזה בגובה בינוני , בעל ת עיניי שחורות , נאה ואשת אשכולות . היא היתה הדמות הדומיננטית , הפעלתנית והמעשית בבית . כל עבודה שהיתה בצידה פרנסה נחשבה בעיניה ראויה . עיסוקיה היו רבי ומגווני וידה היתה בכל . ביצירתיות רבה יזמה וניצלה הזדמנויות ליצירת מקורות פרנסה . היא נשאה לבדה בעול גידול וחינו הילדי , מצאה זמ להיפגש ולשוחח ע חברות ותרמה לחיי הקהילה היהודית הקטנה של הכפר . כל זאת למרות הקשיי בבית , טיפול בבעל , חולה בילדי והתמודדות ע הקשיי שהערימו השלטונות על היהודי . בית הורי היה בית פתוח ליהודי שנסעו מעיר לעיר . אמי אירחה אות בבית נו לארוחה ולעיתי ללינת לילה . באות ימי לא היו מקומות לינה כמו מלו או אכסניה , " המוסד הכנסת אורחי היה " חלק אינטגרלי מהחיי . יהודי שנקלעו לכפר בדרכ ממקו למקו מצאו בבית אמי מקו ללינת לילה ולארוחת בוקר . כל זאת עשתה ללא תשלו . בבית הקפידה אמא הקפדה יתר ה על עקרונות הדת והמצוות ושמרה על הערכי היהודי המסורתיי . יומיי בשבוע הוקדשו לאפייה . ביו ראשו אפתה אמא , לח לכל השבוע ולקראת יו שישי חלות ומיני מאפה שוני וטעימי . ימי שישי הוקדשו להכנות לקראת שבת המלכה ועל הבית ירדה אווירה חגיגית ומיוחדת . כבר מהשעה שלוש בטר האיר השחר , אמי השכימה קו והחלה בבישולי . ע בוקר התעוררתי לתכונה רבה , ולריחות שהבית היה מלא בה . , אי ספק לשבת היה ריחות וטעמי מיוחדי .

12

י לביבות מקמח תירס ַ בקומי כבר חיכו לי ולאח , אות הכינה אמא לפני שהכניסה לתנור את החלות לאפיה . על הלביבות פיז רנו מעט סוכר ואכלנו בתאווה ע השמנת שהכינונו בבית . אני זוכרת את סירי החימר הקטני שעמדו על חמשת הלהבות ומכל אחד מה נד# ריח תבשיל אחר . בעבודות הניקיו הרבות ג אני ואחותי לקחנו חלק . רצפת הבית העשויה חרסית היתה מכוסה שטיחי קטני . אחותי ואני ניערנו את השטי חי והנחנו אות לאוורור . את הרצפה הברקנו בתערובת צואת פרות יבשה שערבבנו ע מי ובעזרת מברשת מרחנו את הרצפה . התערובת יצרה שכבת בידוד ונתנה ברק לרצפה . הבית קיבל ריח של טריות והתחדשות . מעל הנחנו את השטיחי הנקיי והמאווררי . לקראת הצהרי , הוכנסה הביתה לאחר כ , בוד גיגית גדולה . אמא חיממה מי על התנור וכולנו בזה אחר זה התרחצנו ולבשנו בגדי נקיי וחגיגיי . את השולח כיסתה במפה לבנה , העמידה בקבוק יי ושתי חלות והניחה פמוטי , ובה חמישה נרות כמספר ילדיה . כשנכנסה שבת המלכה , הבית שבת מכל מלאכה . אמא נהגה לומר " : יו הש חה ֹ בת קודש למנ ." רק בשבת הרשתה לעצמה לשבת ולשוחח שיחות חולי ע חברותיה היהודיות שבאו אליה למפגש נשי . בהיותי קטנה ניצלתי את רגעי השלווה בה היתה שרויה , ישבתי על ברכיה בהתרפקות . אהבתי מאוד להיצמד אל חזה , מששתי אותה בידי ונהניתי מהמגע הר והמלט# ומחו גופה ה . מרגיע עד היו בעודי נזכרת באמי איני יכולה שלא להתפעל מתבונתה ומיכולת העשייה שלה . בצעירותי תמיד היתה לי תחושה שאי לה זמ בשבילי , ע זאת אי לי ולא היתה לי טינה כלפיה . מגיל צעיר מאוד הבנתי שיש עליה עומס רב וכל מחשבתי היתה כיצד לעזור לה . נוס# לעול המשפחה שנשאה ביעילות על כתפיה , אמי דאגה ג לזולת , והיתה מעורבת בחיי הקהילה . בבית הכנסת הקימה קבוצת תמיכה למשפחות עניות

13

ודאגה לאיסו# תרומות ממשפחות יהודיות אמידות , בכס# זה קנתה שישה עשר פיד קמח ) מידה בה השתמשו למדידת הקמח .( מכמות זאת אפתה ככרות לח עגולי וריחניי בתנור אשר בביתנו . משהצטננו מעט הניחה אימא את הכיכרות בשק שאחי נשא על כתפו וחילק לאנשי ולמשפחות דלות אמצעי . כל אימת שהגיעה לאוזניה שמועה על מקרה שמשפחה אינה יכולה להשיא את , בת כי אי ביד נדוניה , התגייסה למטרה קדושה זו ובבית הכנסת פנתה לנשי בעלות אמצ , עי בבקשה לתת תרומה . מדי יו חמישי שלחה אותי לאסו# את הכס# . לא עשיתי זאת ברצו מפאת הבושה , א מעול לא סירבתי לבצע את השליחויות . לעיתי כשהגעתי לאחד הבתי לאסו# את הכס# , כיבדו אותי בדבר מאפה או ממתק , התביישת י ותמיד סירבתי , א בדרכי הביתה הצטערתי שלא לקחתי . בשנת 1938 טר הגיעה המלחמה לאזור בסרביה אמי חלתה . מחלתה היתה כה קשה שפחד גדול אחז בי , חששתי כי אנו הולכי לאבד אותה . שלושה שבועות אכלה רק דבש , שתתה מי , ונלחמה במחלה בגבורה . כל אותו זמ המשיכה לתפקד בבית ובחנות . בשלושת השבועות הללו ירדה מאוד במשקל . " תרופת הפלא " כנראה הצליחה כי לאט לאט שבה לאיתנה . אמי היתה אישה חזקה מאוד . בהמש חיי עברנו יחד את כל ימי המלחמה , הקשי יחד היינו במחנות עבודה ובגטו , + יחד שהינו בקפריסי וג באר שאבתי ממנה הרבה מאוד כוחות .

14

החיים בכפר זרוז אני ' כפר זרוז ' אני שכ בתחו בסר , ביה

על גבול אוקראינה רומניה + חבל אר ,

כארבעי ק " מ מהעיר הגדולה צ ' + רנובי *כ. 18 " ק מ מצפו לכפר על גדות נהר הדנייסטר שכנה העיר חוטי , ומדרו מערב במרחק 20 " ק מ שכנה העיר בה התגוררה המשפחה של הורי + נובוסלי . השלטו המקומי עבר בתקופות שונות מיד ליד ע. סיומה של מלחמת העול הראשונה ב * 1918 בסרביה על עצמאותה והתאחדה ע ממלכת

הכריזה

ברית המועצות

רומניה , א ע תחילת מלחמת העול השנייה ב * 1940

סיפחה

. מולוטוב

בסרביה על פי הסכ ריבנטרופ *

את

15

בשולי הכפר היה יער עבות ובו מגוו עצי , צמחיה עשירה , פירות בר ופטריות יער . בעוב י היער שכנו חיות בר כמו ארנבוני ואפילו זאבי . + בקי אהבתי לטייל ביער לאסו# פטריות ולקטו# מפירות היער . שומרי יערות ששמרו על היער לא אפשרו להרחיק למקומות מסוכני . חלק מהיערות הסמוכי לכפר ניטעו בידי אד , מה כרתו עצי להסקת התנורי ולצריכה . ביתית במרחק כק מ" מהכפר היה בית החרושת לסוכר ולידו אג גדול בו + נהגנו לשחות בימי הקי . רמת החיי בכפרי היתה נמוכה מאוד , פער תרבותי גדול היה בי אוכלוסיי הכפריי לאוכלוסיי ה העירונית . רוב תושבי זרוז ' אני היו כפריי ממוצא רוסי אוקראיני , השפה השלטת היתה אוקראינית ורוסית חיי . היו יו היו חיי עמל פשוטי . היינו בכפר עשר משפחות יהודיות בלבד , רוב התגוררו במרכז והתפרנסו מבתי עסק קטני וחנויות . אנחנו גרנו בבית , בקצה הכפר בשכנות לכפריי . למרות שגרנו בקצה הכפר היינו מאוד מחוברי לקהילה היהודית . ברחוב הורגשה אנטישמיות אול יחסינו ע שכנינו האוקראיני היו טובי . בילדותי ביקרתי בבית , שיחקתי ע ילדיה וא# ה ביקרו בביתנו ולעיתי הזמינו אותנו לחתונות . ביתנו היה עשוי לבני ובו שלושה חדרי : מטבח ובו צמוד לקיר תנור גדול + שפעל באמצעות גזרי ע , מעליו גומחה שאפשר היה א# לשבת בתוכה ולהתחמ . בקדמת התנור היו כיריי ע חמש להבות . במרכז המטבח עמד חו ומתחתיו מגירות + שולח עבודה גדול וכבד עשוי ע . את קירות המטבח הקיפו מדפי וארונות קיר . התנור חימ את המטבח ואת החדר הסמו לו ששימש כמכולת . ג בחדר השינה היה תנור חימו עשוי חימר . בחדר זה עמדו מיטת ש ינה זוגית ושתי ספות ובו שהינו רוב ימות החור# הקרי . חדר נוס# שימש לכביסה ואחסו מוצרי . מאחר ולא היה בו תנור , היה קר מאוד להימצא בו בחור# . בקומת המרת# אוחס המזו : תפוחי אדמה , חביות יי ,

ת

16

מיצי וחמוצי תוצרת בית . סביב הבית , בחצר גדלו עצי פרי , תפוחי ואגוזי שבאביב פריחת הביאה משב רענ . ליד היתה גינת ירק קטנה בה גידלנו , חסה עגבניות , צנו , בצל ושעועית לתצרוכת ביתית . גידול הירקות לא הספיק לכל צרכנו , את רוב הירקות הביאו הכפריי בבוא לקנות בחנות , ה הביאו ג פירות יער , תותי אוכמניות ופטריות , לעיתי היה זה כ תחלי# לתשלו חובותיה בחנות . בבתי באותה עת לא היו מי זורמי . בכפר היו פזורות כמה בארות שמה שאבו את המי בדלי . רוב היהודי שכרו אד שישאב עבור את המי אות ל ֶ ס ֵ הביא לבתיה בא * מוט נישא על הכת# ששני דליי מחוברי לקצותיו . מי הבאר שימשו בעיקר לרחצה לכ, ביסה ולניקיו . בביתנו לא נהוג היה לשתות ממי הבאר , שתינו תה ממי שהורתחו בסמובר ( מייח ) ענבי וסיידר תפוחי שאוכסנו במרת# + או מיצי פירות כמו מי בחביות גדולות ע ברז בתחתית . נהגנו לרדת למרת# ולהעלות ממנו למטבח פירות + קנקני מלאי במי . נהוג היה להכי + מדי קי יי לפסח ולכבוש כמויות גדולות של חמוצי שנשמרו במרת# כל ימות החור# . בחצר הבית , צמוד לקיר , מכוסה בבדי יוטה היתה מונחת ערמת קורות עצי גדולה . שילמנו לגוי כדי שיביא לנו כמה עגלות עמוסות עצי , הוא ניסר וחת אות לגזרי . ואחסנו במחס + חלק מהמלאי ייבשנו בקי . למרות מספר היהודי הקט של הקהילה היהודית בכפר היו חיי הקהילה פעילי מאוד שבמרכז היה כמוב בית בכנסת . בשבת נסגרו כל חנויות היהודי וה נהרו בבגדי חג לתפילה בבית הכנסת . בית הכנסת היווה ג מקו למפגשי חברתיי . הדת היתה גור מעצב , היא מלאה תפקיד מרכזי בח יי הפרט והציבור . שמירת הכשרות היתה מובנת מאליה ובימי הנוראי לא היה יהודי מדיר רגליו מבית הכנסת . לעיתי הצטרפו בימי החג אורחיה של התושבי .

17

כשאבי היה עדי בריא , הקפיד ללכת לבית הכנסת מדי יו שישי ושבת , לאחר , שחלה הל כשהוא נשע על אחי בימות החגי בלבד . ב יו כיפור אמא הכינה עבורנו הילדי אוכל והלכנו איתה לבית הכנסת . כל שעות הצו כול נשארו בבית הכנסת ולא שבו לבית . בעוד ההורי היו עסוקי בתפילות , , שיחקנו אנו הילדי , בחצר בית הכנסת , , תופסת קלאס . ועוד מדי פע נכנסנו פנימה והפרענו להורי בתפילה . אהבתי מאד את הימי . הללו בבית הורי ובכל בתי היהודי שלטה שפת היידיש , ברחוב דיברו רוסית ואוקראינית , רק כשהלכתי לביה " ס למדתי את השפה הרומנית .

: מימין אחי וולוול , אבי יעקל ,' פרל אחות אבי , אני עם הפרחים , אלי אח של אמי , אמי רחל , אחותי שיינדל הילדה הקטנה למטה דבורה בת דודתי שנספתה ב - 1941

18

חיי היום יום רוב היו היה רצו# בעבודה קשה לצורכי פרנסה . חלק גדול מהזמ הוקדש להכנות מזו ואחסונו בימות החור# הקרי והקשי . זמני המשחק היו מועטי כמו קלאס + משחקי ילדות היו רק משחקי חו , מחבואי , תופסת וכו ' . על צעצועי , מי שמע באות ימי . בשני בה אבי היה עדי בריא היתה לאמי מכולת בבית . בחנות המכולת הקטנה היא מכרה קמח , , שמ , אורז כלי בית , סבו ומעט בדי לתפירה . עצמית ל, בנוס# ילות ארוכי , ישבה ותפרה עבור בני המשפחה ונשות הכפר חצאיות ושמלות פשוטות , אות לבשו בשכבות . לא אחת התעוררתי משנתי ושמעתי את רעש תקתוק מכונת התפירה . כשהשתנו התנאי ולא היה די במכולת , הכניסה אמי לחדר המכולת ספרטור , מכשיר להפרדת השומ מהחלב לשמנת . רוב שכנינו הכפריי גידלו בחצר בית פרה , את החלב הביאו אלינו . לאחר הפרדת השומ מהחלב ה לקחו את החלב דל השומ והשאירו אצלנו את השמנת , אותה מדדנו בכוסות מדידה שפכנו את השמנת + לחבית ע וסובבנו אותה במהירות עד שהשמנת התגבשה לגוש חמאה מוצק בצורת . כדור הנוזלי נשארו על קרקעית החבית . את גוש החמאה שטפנו במי . קרי הנחנו את גוש החמאה על השולח הארו שעמד באמצע המטבח , וחתכנו לריבועי על פי משקל . כדי לשוות לה צורת + כל חתיכה הוכנסה לתבנית ע ושילמנו לפי המשקל . מהשמנת הכנו חמאה . תהלי חביצת החמאה נמש שעות רבות .

19

ח ֹ עליו מודפס משקל החתיכה שיהיה נ

, ריבוע את הריבו ע עטפנו בניר פרגמנט ,

למכירה . החמאה המוכנה נמכרה במשקל של רבע ק , ג" " חצי ק ג ושני ק . ג" וולוול , שיינדל ואני , היינו שותפי מלאי בעבודות אלו . שיינדל עזרה בהכנת , החמאה אני גלגלתי את הספרטור או סובבתי את החבית , עטפתי את גושי החמ אה ועזרתי בשקילה . מהנוזלי שנותרו לאחר גיבוש החמאה אמי הכינה מטעמי שוני . בעיקר אהבתי את החמיצה שהכינה מסלק אדו , ותוספת ירקות . + את החמאה נסע וולוול למכור בעיר נובוסלי . מעבודה רבה זו ראינו , ברכה למרות שהתקשינו בגביי ת הכס# מהכפריי . לאחר שאבי איבד את כושר העבודה , אמי חיפשה מקורות פרנסה נוספי . בחצר ביתנו היה מחס גדול בו היו לנו תרנגולות מטילות . במש היו התרנגולות טיילו חופשי בחצר ולעת ערב נכנסו לבד למבנה . את הביצי אחי הוביל לחנויות . אחותי עבדה בעבודות הבית ואני , לאחר שובי מבית הספר , נרתמתי לעבודת הבית ולטיפול באבי . לשכנינו האוקראיני היו בשולי הכפר מטעי עצי שזיפי , אגסי ותפוחי . בעונת הפריחה , שכרנו מה כמה עצי ואחי טיפל בה . משהגיעה עונת , הקטי# שכר אחי נשי אוקראיניות שקטפו וארזו את הפרי בארגזי . אחי והפועלי העמיסו את הארגזי על עגלה רתומה לסוסי והוא הוביל + לנובוסלי . ליד ביתנו בחצר גדלו כמה עצי אגוז , לקראת הקטי# שכרנו עצי אגוז נוספי , את הפרי הבשל העטו# בקליפה ירוקה אספנו והנחנו להמתנה עד שהקליפה השחירה והיתה רכה . קילפנו אותה בעזרת סכיני חדי כשעל ידנו כפפות כדי שידינו לא ישחירו . עבודת קילו# האגוזי היתה קשה ומייגע . ת את האגוזי הקלופי הכנסנו לגיגיות מי גדולות , שטפנו היטב והנחנו על שטיח גדול לייבוש בשמש במש כמה ימי . משהתייבש ו הכנסנו אות לשקי יוטה .

20

ומש + את השקי וולוול אחי הוביל למקו איסו# בתחנת הרכבת בנובוסלי נשלח לערי אחרות . ג תפוחי האדמה שהיה לה מקו נכבד בסל המזו שלנו , קיבלו טיפול מיוחד לקראת החור# . עגלה גדולה של תפוחי אדמה + אמי קנתה בקי , אות הטמנו בתו בור באדמה בחצרנו . את תפוחי האדמה כיסינו בבד יוטה ומעל ערמנו אדמה עד שנוצרה תלולית גבוהה , ש ה נשמרו במש כל ימות . החור# מדי פע , לפי הצור הוצאנו חלק מתפוחי האדמה והעברנו למרת# . בבית כל השנה אכלנו תפוחי אדמה א לקראת חג הפסח בנוס# ל * 16 ג " ק מצות שאמא קנתה לקראת החג ומה הכינה מטעמי לרוב , היא בישלה דוודי גדולי של תפוחי אדמה כי רוב המאכלי היו מתפוחי אדמה . " שרי ק מ מהכפר שלנו . לשני הורי היתה ש משפחה גדולה וכול היו במצב כלכלי טוב . לעיתי ביקרנו אצל ונשארנו ללו אצל מרי דודתי , אחות אמי . לדודתי ולבעלה שמואל איציק , שהיה מורה בבית ספר תיכו יהודי , היו ארבעה ילדי , שני בני ושתי בנות , אהבתי מאוד לבקר בעיר הגד . ולה הזמנו עגלה סוס ועגלו + לנסיעה לנובוסלי . פרט לקטע קצר מביתנו עד לכביש , שהיה דר עפר ובוצי בימי החור# , חות ֹ נסענו בדרכי סלולות ונ . בסופי השבוע בה התלווית י לאמי , ביקרנו את כל משפחתנו . הגענו לבית דודתי ביו שישי לפני כניסת השבת . למחרת בבוקר אמא הלכה ע אחותה לבית הכנסת ומששבה הלכתי איתה לבקר את יתר הקרובי . כפעמיי בשנה בחופשת בית הספר שהיתי אצל פרקי זמ ארוכי יותר . בביקורי אלו ביקרנו לעיתי בתיאטרו . היתה זו חוויה אותה יכולתי לחוות רק בעיר . לעיתי נסענו ג לאירועי משפחתיי כמו חתונות או בר . מצווה * הח יי בעיר חיו שוני מאוד מחיינו בכפר . למרות הצפיפות והדחיסות ללא המרחבי והאווי ר הצח שהיה לנו בכפר עדי היה זה שינוי מרענ . בבואנו שכנה כע + העיר נובוסלי

21

לבקר הדודי תמיד קיבלו אותנו בשמחה ובמאור פני . בדר כלל בחופש הגדול בני דודי הגיעו לבקר אותנו בכפר . עבור היתה זו חופשת הבראה , בה נהנו מהאוכל שאמא הכינה כמו לביבות כרובית , וירקות ופירות טריי אות יצאנו לקטו# ישר מהגינה . יחד רצנו ושיחקנו בשדות , במרחבי הפתוחי והתבשמנו מאוויר הכפר . בני דודי אהבו לשתות את הקצ# של החלב הטרי מיד ע החליבה ולחלוב את העיזי . בתו הביקור שבו לבית בר יאי וורדרדי . הביקורי ההדדיי היו כמעט הבילוי היחיד שלי ונקודת אור בחיי היומיו הקשי . כשהמצב הכלכלי בבית הל ונעשה קשה יותר ויותר , עקב חובות הכפריי והתנהגות הברוטלית של השוטרי הרומני שלקחו סחורה מבלי לשל , נשארנו ללא כס# וללא סחורה . אמי החלה לחפש דרכי פרנסה נוספי . בשנת 1933 אנשל , אח של אבי , הלווה לנו כס# ובאמצעותו פתחנו מכולת ליד "ביח ר לסוכר שהיה במרחק ק " מ מהכפר .

: משמאל וולוול אחי , שיינדל אחותי ואני

22

מנהגי שכנינו הכפריים אורח חייה של שכנינו הכפריי האוקראיני עניי אותי מאוד . סביב הכפר היו לה שדות חיטה , ירקות , מטעי פרי נשירי וכרמי ענבי . רוב התנובה הובלה לעיר הגדולה ומש הלאה , מהענבי הכינו יי . דריכת הענבי נעשתה . בשטח את הענבי המעוכי הביאו לחצר הבית בו היתה לה גת לכתישת הענבי . את האב לכתישת הענבי סובבו בעזרת פרידה או שסובבו האנשי עצמ . את התירוש שמרו לתסיסה בחב אלו שבתחתית ברז + יות ע למזיגה והניחו במרת# כדי שיתיש וישביח . לעבודות השדה , יצאו מדי בוקר כל בני המשפחה , גברי נשי וילדי , מלבד המשפחה שנשארה להכי את המזו ולעבודות הבית ֵ א . ה יצאו על עגלה רתומה לסוס ע דמדומי , טר עלות השחר , באמצע היו חזרו הנשי , הילדי והמבוגרי לסעוד בבית . הגברי נשארו בשדה עד הערב והנשי הביאו לה מזו לשדה . דר אכילת שהיתה כה שונה משלנו סקרנה אותי מאוד . בילדותי לפני שהתחלתי ללכת לבית הספר כשבאתי לבית לשחק ע הילדי אהבתי להביט בה באוכל . כול ישבו לסעודה על הרצפה סביב שול לב נמו + ח ע , עליו + הבית הניחה קערה גדולה מאוד מלאה בגיב ֵ א ,' תבשיל ירקות ובשר חזיר ואת ממליגה , ת דייס קמח תירס סמיכה כמו בצק , שפכו מהסיר במרכז . השולח ה אכלו בידי , כול מאותה הקערה ומהשולח . אצלנו בבית ישבנו לסעוד על כסאות סביב שולח כשלפני כל אחד מבנ י המשפחה מונחי צלחת . " וסכו לא אחת אמי נזפה בי " : אסור ל להסתכל עליה , ה אוכלי ה ֶ יפ ֵ ". טר כמוב שמעול לא טעמתי מהמזו שלה מלבד פירות .

בור *

23

ימי בית הספר התחלתי את לימודי בבית ספר עממי רומני בגיל שש . אמא הכינה אותי כמו שמכיני כלה , היא תפרה לי שמלת בורדו יפיפייה ע קישוט לב . ביו הראשו ללימודי הלכתי לבית הספר ע אמי , נרגשת שמחה ומאושרת . המפגש הראשו ע הילדי שימח אותי . כולנו דברנו רוסית א בכיתה למדנו רומנית . בבית הספר היינו שלושה ילדי יהודי בלבד , איתי בכיתה למדה קרובת משפחה – רחוקה שלי , שג שמה היה כשמי פייגה פישמ . כל פע שקראו פייגה פישמ שתינו קמנו , וענינו , הדבר העלה גיחו על פני ילדי הכתה ואנו חייכנו במבוכה . בבית הספר לימדו ג שיעורי דת , בשיעור זה הוציאו את הילדי היהודי לכיתה + מחו . לכנסיה , הלכנו ע כול , א פטרו אותנו מתפילה תו כריעה על . יי הברכ פעמי רבות בעת התפילה הבטתי בתלמידי וחשבתי לעצמי מה : " אני עושה בכנסיה ." השתלבתי היטב בלימודי ובבית הספר בכלל , התגברתי על השפה הרומנית , ורכשתי חברות . שמחתי שהתקבלתי למקהלת בית הספר כי מאוד אהבתי . לשיר הופענו בפני קהל הילדי וההורי במפגשי שוני שהתקיימו במסגרת . ס"ביה פע בחודש יצאנו לטיולי טבע ביער שבשולי הכפר . אהבתי את הטיולי למרות שהתקשיתי בהליכה . אני זוכרת שמנהל ביה " ס בכבודו ובעצמו באחד מהטיולי נשא אותי על גבו . בדר כלל הייתי ילדה טובה , ממושמעת , תלמידה טובה ואהובה מאד . הרגשתי טוב בבית הספר ואהבתי את הלימודי .

24

למדתי בבית לימודי יהדות ע מורה פרטי ,

אחרי שעות הלימודי בביה , ס"

הורי רצו שאדע לקרוא ולהתפלל .

חיינו בידידות ע שכנינו האוקראיני ובסביבת מגורינו לא חשתי כלל באנטישמיות , א מסביב היחס היה שונה . בית הספר היה סמו לכביש , הראשי רחוק מהבי . ת הדר לש היתה מאוד לא נעימה . כל יו צעדתי אחוזת פחד מפני הילדי האוקראיני , שלא פע תקפו והכו אותנו הילדי היהודי . לא אחת חשתי כארנבת שצריכה להתחמק מאויביה . היותי תלמידה בבית הספר לא פטרה אותי מהמטלות הרבות בבית , ובעיקר הטיפול באבי החולה . באותה תקופה אמי , אחי ואחותי הלכו לעבוד במכולת שפתחו ליד בית החרושת לסוכר ואני נשארתי ע אבי בבית בכפר . אמי ואחותי נשארו ללו במש השבוע בבית החרושת לסוכר , אחי חזר כל לילה הביתה לישו איתי וע אבי ומוקד בבוקר הל לחנות . מדי בוקר השכמתי קו ולפני שהלכתי לבי " ס הסקתי את העצי בתנור וטיפלתי באבי , רחצתי אותו , הכנתי לו כוס תה ע לח רטוב , מאחר ולא יכול היה לאכול אוכל מוצק . הכנתי לו מנה נוספת לצהרי , הולכתי אותו לשכני ורצתי לבית הספר . מדי פע נוס# לטיפול באבי , עזרתי בקניית מצרכי שחסרו לאמי בחנות . רוב הסחורה שמכרה אמי בחנ , ות היתה מתנובת הכפר אול פע בחודש , לער נסעו אמי ואחי לעיר הגדולה צ ' ע סוס ועגלה לקניות מיוחדות + רנובי כמו שוקולדי איכותיי , ממתקי ומוצרי אחרי אות לא נית היה להשיג . בכפר לעיתי אמי בקשה ממני לערו השלמות לקניותיה בחנות הסיטונאית " שהיתה כק מ מהכפר א. ת הקניות הללו ערכתי בטר לכתי לבית הספר , אחי טיפל באבי ואני יצאתי מוקד מהבית . את הילקוט השארתי בדר אצל גב ' , גפטר אישה יהודיה שגרה סמו לבית ספר . רצתי למכולת הסיטונאית וקניתי

25

את המצרכי הדרושי , לפרקי נאלצתי לשאת כמות מצרכי במשקל של כעשרה ק . ג" לאחר שקני תי את המצרכי חזרתי לביתה של גב ' , גפטר השארתי אצלה את הקניות , לקחתי את הילקוט ורצתי לביה . ס" בדר בעודי רצה שמעתי את הפעמו מצלצל . היה לי ברור ששוב איחרתי , ושוב יהיה עלי לשאת בעונש , לכרוע על ברכי מעל גרעיני תירס . כל פע שאיחרתי המורה פיזרה בפינת הכיתה על הר צפה גרעיני תירס ואמרה לי לגשת ולעמוד עליה על ברכי . הכאבי היו עזי , הגרעיני ננעצו בברכי והכאב החד הגיע עד , המוח א לא התלוננתי , ידעתי שזו הענישה אותה נהוג להטיל על איחורי . מי שלא למד היטב ולא שינ את החומר הוכה בסרגל על קצות האצבעות , עונש זה היה לדעתי חמור מעונש גרעיני התירס . למזלי מעונש זה הייתי פטורה בשל היותי תלמידה מצטיינת . בתו יו הלימודי , בדרכי חזרה מביה , ס" לקחתי את אבי מהשכני ואכלנו יחד את ארוחת הצהרי שאמי שלחה מדי יו ע אחי שהגיע בערב . זכור לי כי פע רציתי להכי לעצמי אוכל , בישלתי שעועית י רוקה ע תפוחי אדמה ראשוניי שטר הספיקו להצמיח קליפה , הוספתי לתבשיל שו ושמנת מוצקה ואכלתי בהנאה רבה . השארתי מנה לאחי וולוול שייהנ ה ג הוא מהמעד שלי בבואו ללינת לילה מהחנות במפעל הסוכר , אול עד שהיגיע , לי + המעד קר , לא עמדתי בפיתוי ומדי פע ניגשתי לצלחת ו טעמתי עד . שחיסלתי בילדותי הייתי ילדה שמנמונת , עגלגלה כמו סופגניה לכ קראו לי בבית פומפוצ . בשנת הלימודי החמישית , עברנו כל המשפחה להתגורר בבית החרושת לסוכר ומדי יו הלכתי לביה , ס" מרחק של כק . מ" לאחר שסיימת י את שנת הלימודי החמישית היה זה הזמ , כנהוג במשפחתנו להצטר# ולעזור בפרנסת המשפחה . אהבתי מאוד את הלימודי ולא רציתי להפסיק , בלילות בכיתי בשקט על הכר . הייתי אז בת 11 שני בלבד , א ידעתי שיש מחסור בתקציב

סופגניה –קה '

26

ובעיקר בידי עובדות ולא רציתי לצער את אמי . למזלי קרה לי נס גדול , חברו , של אחי צימרמ , מהנדס ב בית חרושת לסוכר , הגיע לביקור בביתנו ושמע שיש בכוונתה של אמי להפסיק את לימודי בבית הספר . כאשר ראה את צערי הנשק# בפני הנפולי , הציע לממ את המש לימודי ולקנות עבורי את הציוד , הנדרש אמא הסכימה , לשמחתי לא היה גבול . בתו שנת הלימודי השישית הרוסי כבשו את אזור בסרביה ואילצו אותנו ללמוד את אותה הכיתה פע נוספת , הפע ברוסית ואוקראינית כ שלמדתי פעמיי את הכיתה השישית . המכולת ליד ביח " ר לסוכר את המכולת ליד בי " ח לסוכר פתחנו בשנת 1933 באמצעות הכס# שהלווה לנו אחיו של אבי . התחלנו במבנה קט , ממנו עברנו למבנה גדול ש, קיבלנו מבעל בית החרושת לסוכר , איסמנסקי , יהודי עתיר נכסי ) + הנקרא פרי ( שהמיר את . דתו היו לו שטחי מטע והוא דאג שיביאו לחנות עגלות עמוסות פרי מהמטע . שלו אמי מכרה את מרכולתה בעיקר לעובדי בית החרושת , אנשי העיר , מהמעמד הבינוני הגבוה , גרמני וצ . כי' לעתי אמי הביאה לה את המצרכי מהמכולת עד הבית . בחנות היא מכרה דברי מזו , לח שאחי אפה ) בחנות שלושה תנורי ביו ( , אורז וקייטניו , ת פירות טריי , ממרחי פירות ) פובידלה ( , אות פרשנו לפרוסות ויבשנו בתנור מיוחד + תפוחי ע . ממתקי יקרי , שוקולדי טובי עטופי בניירות מו זהבי ועוד מיני טובי שהובאו 'מצ + . רנובי כשהחנות שגשגה עברנו כל המשפחה להתגורר בבית לבני צמוד לחנות ששימש בעבר מחסני לשקי סוכר ועבר הסבה למגורי . החדרי היו גדולי ומרווחי והיה בה חשמל , שלא היה לנו בכפר . השירותי היו בחצר והמטבח במכולת . היה לנו ג כלב ז , אב פוקסי קראנו לו , כלב מאול# ששמר

פולני *

27

כשסיימתי את

על הבית . הייתי אז כבר בשנה החמישית ללימודי בביה . ס"

לימודי הצטרפתי לעבוד ע בני משפחתי . לפני שער הכניסה למפעל לסוכר הקמנו ע שות# קיוסק , שהיה פתוח רק כחודשיי בשנה , בעונת איסו# סלק הסוכר . הוא שימש את העגלוני ש הביאו למפעל את סלק הסוכר בעונת הסתיו . העגלוני נכנסו לשתיי ת תה ח וארוחה קלה של לח כפרי שחור , חתיכות שומ חזיר ומיני נקניקי . תמיד חששתי שחלק מה " טריפה " ידבק בידיי לכ הגשתי לה את השומ בתו ניר . עיתו למרות זאת כאשר הגעתי הביתה בתו העבודה , רחצתי את יד י שוב ושוב כדי להוציא את הטומאה . נושא הטומאה היה טבוע עמוק בנפשנו . בנוס# ללח שאחי אפה במו ידיו והתפוחי שייבשנו , בחצר הבית בניצוחה , של אמי הכינו שני פועלי שעבדו אצלנו מהשיזפי והתפוחי שאינ ראויי למכירה , ממרחי פירות ) פובידלה .( הפועלי חפרו בחצר בור עמו ק באדמה , ויצרו מעי כירה + מילאו אותו בגזרי ע , הבעירו בה אש והניחו עליה סיר נחושת גדול בו התבשל הפרי , כשלושי ק " ג בו זמנית , את התערובת בחשו גדול + במשוט ע . אהבתי לעמוד ולהביט בה בעת עבודת . לאחר בישול , ארו אלו + הכניסו את הממרחי לחביות עשויות ע *כ, 50 ג " ק בכל חבית . הקוני הגיעו ע כלי מהבית אות מלאנו ושקלנו . עבדנו עבודה קשה סביב . השעו כלכלית היתה זו תקופה בה ראינו ברכה בעמלנו .

28

כניסת הרוסים לבסרביה בשנת 1940 כבשו הרוסי את הכפר שלנו . היה ידוע לכולנו כי , . פרטי את בעלי העסקי שלחו בטרנספר לערבות סיביר , מאחר ונחשבו לבעלי הו . סגרנו את החנות וחזרנו . לכפר כל לילה הלכנו לישו בחשש כבד , שמא יבואו לקחת אותנו ושמחנו להתעורר ליו חדש שהפציע . כשחזרנו לכפר קנינו פרה והצהרנו בפני השלטונות על הקמת משק , דבר שהציל אותנו מהטרנספר , מוב שלא היינו עשירי . כניסת הרוסי הביאה עמה חששות א ביחד ע זאת הקלה גדולה מהעבודה הקשה והתובענית בחנות . ג היחס ליהודי השתנה לטובה . הרוסי התייחס ו באופ שווה לכל התושבי ללא הבדלי דת , מה שהקל מאוד על חיי היהודי . מפעל הסוכר שעבר לידי הרוסי הפ לקואופרטיב ואחי קיבל את תפקיד המנהל . אני הצטרפתי לתנועת הפיונירי שקמה בכפר שלנו . תנועה זו דגלה בחינו סוציאליסטי חדש של בני הנוער . במסגרת התנועה נהניתי מחיי חברה פעילי ומהני . השתתפתי בפעולות בה למדנו שירי וריקודי , ויצאנו לטיולי , היתה זו תקופה ט ובה ורגועה מכל הבחינות . בשנת 1941 אבי נפטר . שלושה חודשי לאחר שאבי נפטר , נישאו באותו יו אחי ואחותי . תארי החתונה נקבע טר מותו ועל פי ההלכה היהודית אי לבטל חתונה . החופות נערכו בבית הכנסת . בחתונה היתה תזמורת , ריקודי ושירי . מאוד רציתי לרקוד ולהשתת# ב שמחת של אחי ואחותי אול אמי אסרה עלי בגלל האבל על מותו של אבי . הרוסי התנגדו לקפיטליז ורצו למנוע צבירת רכוש

29

אפילו שמלה חדשה לא תפרה לי , אמנ הכינה בעוד מועד שבע חתיכות בד לתפירת שמלות חדשות א לא הכניסה אות לתפירה ," אנחנו באבל , אסור לנו ללבוש בגדי חדשי ואסור לנו לרקוד . אמרה " כאב לי מאוד שאיני יכו לה לשמוח . א להודות על האמת , לא חשתי צער על מותו של אבא , היה זה עבורו מוות חסד . מותו היה הקלה גדולה לכולנו אחרי חמש עשרה שנות סבל .

30

אחי ואחותי אחי וולוול סיפרתי רבות על וולוול ( זאב )

אחי הבכור , על היותו יד ימינה של אמנו , לאחר הפציעה של אבי ומחלתו המ . תמשכת וולוול נולד בשנת 1914 , אחרי שוולוול סיי את "ביה

להתגורר אצל אחותה למש + ס עממי אמא שלחה אותו לנובוסלי . שנתיי אמא רצתה שיספוג מהתרבות העירונית שהיתה מתקדמת יותר . הוא עבד בחנות גדולה המוכרת בסיטונות , רק בסופי שבוע חזר הביתה . וולוול היה בעל קומה ממו צעת וגו# מוצק , ח וטוב לב ֹ בעל אופי נ . כב יחיד ובכור , באופ טבעי תפס את תפקיד האב במשפחה . אותו + המצב בבית איל להתבגר מהר . בבית שררה אווירה של אחריות הדדית וכל אחד מבני המשפחה ידע את מקומו ותפקידו . וולוול לקח על עצמו אחריות גדולה , כל השני תמ ועזר בפרנסת המ שפחה ובנוס# דאג לאחותי שיינדל ולי . אפילו את נישואיו דחה עד שאחותי מצאה שידו הול . הוא עזר לאמי בהכנת הנדוניה עבור אחותי ועבורי . לה נדרשה להביא איתה ליו נישואיה 6 כמנהג הימי הה כל נדוניה הכוללת לפחות מצעי , כיסויי מיטה ושמלות . את הנדוניה שלי אמא שמרה ב המלחמה בה הכל ירד לטמיו + ארו עד פרו . וולוול נשא לאישה את איטה לבית זזולי , בשנת 1941 , ביו בו נישאה ג אחותי שיינדל . + הוא ואשתו עברו לגור ע אמה של איטה בכפר קרסטני . היתה לה מחלבה גדולה , אותה ניהל אחי , וחזירי שגידלו בחצרות השכני . הגויי

31

זמ קצר אחרי ש אחי נישא *ב, 1941 , פתחו צבאות גרמניה במלחמה על ברית * המועצות . למחרת אותו יו אחי גויס לצבא האדו לעבוד כאופה במאפייה של הצבא . בעת מנוסת הצבא האדו מבסרביה וולוול נפצע קשה בתאונה בה התהפ ע המשאית . הוא שכב בבית החולי שבועיי ללא . הכרה כל תקופת הי ותו ברוסיה לא היה קשר בינינו ועל כל הקורות אותו כמוב שלא ידענו דבר . חיה 7 איטה אשתו נשארה בכפר ע אמ , שהיתה אישה זקנה . אמי שלחה אותי אליה לכפר לעזור לה במחלבה . עקב הגעגועי הרבי לבני משפחתי , לא הסתגלתי לשהות עימ וכעבור זמ מה החלטתי לחזור הביתה . לא ר ע ֶ ש ֶ חר כשנה סולק וולוול מהצבא הרוסי בטענה שהוא רומני וכי קשר ק . הנאצי תקופה מסוימת נדד ממקו למקו , סבל חרפת רעב , עד שהגיע למחוז קוויבושוב . למזלו הוא התקבל בביתה של משפחה , אצלה נשאר להתגורר זמ . מה לימי שוב ניתנה אפשרות ליוצאי בסרביה ובוקובינ בכל היחידות של הצבא האדו . ווולוול נקרא שוב לצבא . במש שלוש שני לא שמענו ממנו דבר , בסו# 1945 חזר לביתו ומשפחתו . וולוול ואיטה עברו לעיר קלוז ' שברומניה הרחק ממקו מגורינו והוא עסק במסחר זעיר . 22 ביוני

לשרת ה

הפרידה של אחי מהמשפחה הקשתה מאוד על אמי מאחר שהיתה מאוד קשורה אליו וסבלה מגעגועי . אחת עשר שני לא אפשרו לאחי ולאשתו לעלות ארצה , רק בשנת 1958 והתגוררו בגבעת שמואל + ה עלו לאר סמו לאמי ומשפחתה של אחותי .

וולוול ואשתו איטה

32

אחי נהג לבקר אצלי בקריות לעיתי קרובות , מכיוו שהוא ואשתו היו חשוכי ילדי הוא אהב מאוד את בניי . וולוול התקבל בא לעבודה בתל השומר + ר , בבסיס צבאי , כאזרח עובד צה . ל" בהגיעו לגיל פנסיה פרש מעבודתו . חודש ימי אחרי פרישתו קיבל דו לב ונפטר . איטה אלמנתו חיה היו בגבעת שמואל .

נאוה ( אחותי

) שיינדל

נולדה

שיינדל אחותי השנייה במניי משפחתנו .

בשנת 1917 , שינתה את שמה לנאוה בהגיעה ארצה , בעצת גיסתה שהציעה לה לשנות את שמה לש עברי בעל משמעות דומה ..

נאוה כאחיה וולוול , למדה בבית ספר עממי רומני ארבע כתות בלבד .

נאוה היתה נערה בעלת קומה נמוכה , ממושמעת וטובת לב . היא הבינה היטב את המצוקה בבית ומגיל צעיר נטלה על עצמה את מטלות הב , ית בעוד אמי יצאה לעבודה לצור פרנסה . אחרי נאוה נולדו להורי שלושה ילדי נוספי והיא טיפלה באחיה הקטני . עבורי היתה כמו אמא , אני זוכרת אותה מאכילה אותי ומשכיבה אותי לישו . נאוה נישאה ליעקב ויזר בשנת 1941 ביו בו נישא ג אחי וולוול . היה זה לפני , פסח שלושה ח ודשי לאחר שאבא נפטר . אחרי חתונת נשארו נאוה ובעלה יעקב לגור איתנו בכפר . שלושה חודשי לאחר שנישאה הגיעה המלחמה לאזור בסרביה . הרוסי נכנסו וגייסו את הצעירי לצבא האדו , ג יעקב בעלה של אחותי גויס , א שוחרר זמ קצר

33

. ליתרו את תקופת המלחמה

לאחר מכ . למזלו היה קצר רואי והחיסרו הפ

עברנו יחד , יחד נדדנו ממקו למקו , , דאגנו עזרנו וחיזקנו האחד את השני . אחרי המלחמה חזרנו לזרוז ' אני וש בשנת 1945 נולדה בת הבכורה סימה . בשנת 1947 עלו נאוה , בעלה ובת סימה יחד איתנו באוניה " פא יורק " , טר ישראל נעצרה + הגענו לחופי אר האוניה על ידי האנגלי והעבירו אותנו לקפריסי . + באותה שנה נאוה בעלה ובת סימה עלו לאר . המשפחה + באר התגוררה בתחילה במחנה עולי חדשי בנתניה , מש עברו לאביחיל , אחר כ קנו דירה בגבעת שמואל בשיכו עולי בסרביה – קריית ישראל , ש נולדה , חיה בת השניה בשנת 1951 . נ אוה ובעלה אנשי שומרי מסורת . אמי רחל גרה אית באותה דירה במש עשרי וארבע שני ועזרה לה בפרנסה . נאוה ויעקב הקימו משפחה יפה . בנותיה נישאו ויש לה שמונה נכדי ושמונה . ניני

אזכור את נאוה כאחות מסורה , תמיד בהיותי זקוקה לעזרה , התגייסה והיתה איתי , ותי בהי חולה היא באה אלי הביתה וטיפלה בילד . תמיד הגיעה כשידיה מלאות הפתעות . נאוה נפטרה בשנת 2001 בהיותה בת שמוני וארבע אחרי מחלה קשה . לעיתי קרובות אני חושבת עליה , על אופייה המיוחד על השקט הנפשי שאפיי אותה ונתינה ללא גבול . יהי זכרה ברו . בעלה יעקב יבלח " א חגג השנה יו הולדת 90 ובנותיו סימה וחיה נמצאות לצידו ותומכות בו .

נאוה ובתה סימה – 1948 תמונה ראשונה בארץ

34

ימי החשיכה *ב 22 ליוני 1941 הגיעה המלחמה לאזור בסרביה ולאזור מגורנו . באותו יו + הגיחו מטוסי גרמניי והרחוב הראשי של הכפר הופצ . שמונה משפחות יהודי שגרו בו נטשו את בית ונמלטו על נפש , חלק מה הגיע אל ביתנו שבקצה הכפר ואנו נתנו לה מחסה . את דברי הער שלקחו אית הסתירו אצלנו בבויד – בעלית הגג . ההפגזות לא פסקו יומ וליל , היה מסוכ להישאר בבית . המרת# שלנו היה קט מלהכיל את כול , שכנינו האוקראיני הציעו את עזרת וירדנו להתחבא במרת# בית שהיה גדול יותר . הצבא האדו נסוג מיד ע פלישת הגרמני . משפחות רבות עזבו את בתיה והחלו לנוס לכיוו אוקראינה , לש עדי לא הגיעו הגרמני . אחי יחד ע הצבא האדו עבר דר הכפר שלנו והספקנו עוד לומר לו שלו . פחדנו מאוד מההפצצות שנחתו ללא הפסקה . המצב היה בלתי ידו , ע לא היו כלי תקשורת שידווחו על הנעשה וכל מה שבא , בא בהפתעה . אחרי יומיי רצופי של הפצצות ולילות ללא שינה , חלה רגיעה . ניצלתי את רגעי השקט הללו ועליתי הביתה , נעמדתי ליד אחת המיטות עליה היו מונחות ערמת שמיכות הפו , ומרוב עייפות השענתי את ראשי על השמיכות ומ יד תפסה אותי תנומה קלה . לפתע התעוררתי בבהלה לשמע צעקות , לא שמעתי שנכנסו לבית שני חיילי רומני , ה עמדו בפתח החדר כשלראש כובעי ובידיה רובי וצעקו לעברי , החוצה " החוצה !" מיד יצאתי בריצה והצטרפתי לאמי למזלי ללא פגע . ה ירדו למרת# וצעקו עלינו לצאת לפני שהספ קנו להתארג . יצאנו ללא צידה , אפילו נעלי לא הספקתי לנעול . ע קבוצה של כ * 18 יהודי הוליכו אותנו ליער הרחק מהכפר .

35

צעדנו שעות רבות עד שהגענו לקרחת יער , + ש ציוו עלינו לשכב על האר . במעגל שכבנו בדממה רועדי מפחד על הבט , כשהפני כלפי מטה , נשענו על הידיי ב. מצב זה של שכיבה דמומה הצצתי מדי פע מבעד לזרועותי י לנעשה סביבי , ראיתי שהציבו מסביבנו תותחי . לא ידענו מה יהיה הצעד הבא אול היינו בטוחי כי מש לא נצא בחיי . בשכבי על האדמה הטרידה את מוחי המחשבה " : רק שלא אראה אות הורגי את אמי , אני מעדיפה שיהרגו קוד אות ". י במצבי כאלה קשה מאוד לאמוד את הזמ , כל דקה נראתה כמו . שעות לפתע אמרו לנו " : קומו ותברחו ." למזלנו אות חיילי רומני קיבלו הוראה להפסיק את פעולת ההרג , ה שחררו אותנו ועזבו מיד את המקו . הערב ירד והחל להחשי , מצאנו עצמנו משוחררי , א מבולבלי , מבלי לדעת היכ אנו נמצאי . חיפשנו דר לצאת מהיער , זק אחד אמר שהוא יודע את הדר . התחלנו , ללכת במהרה חשכה כבדה כיסתה את היער . הלכנו כסומא באפלה בינות , הקוצנית והסבוכה . שלוש פעמי הגענו לאותו מקו , רק כשעלה השחר וקרני השמש החלו לחדור מבעד לעצי הצפופ י הצלחנו למצוא את דרכנו החוצה . יצאנו מהיער והלכנו לעבר הכפר שלנו . מכיוו שצעדתי יחפה בתו צמחית היער רגלי נחבלו ונפצעו , הגעתי הביתה פצועה ושותתת ד . ע עלות השחר התקרבנו לעבר ביתנו , מרחוק ראינו את דלתות הבית פרוצות . כשנכנסנו עמדנו הלומי מול בית ריק בי , תנו נבזז מ המסד ועד הטפחות . מיד ניגשנו לבדוק בעליית הגג , בה הוטמנו חפצינו יקרי הער , בתקווה שלש לא , הגיעו א ראינו את הסול שניצב בפתח עליית גג וידענו כי לא השאירו דבר . הבוזזי לקחו אפילו את בעלי החיי שהיו בחצר .

הגבוהה ה לצמחיי

36

גרוש ונדידה

" לפני מלחמת העולם השנ יה מנתה אוכלוסיי ת יהדות רומניה 757.000 נפש והיוותה 4% מהאוכלוסיי ה הרומנית . בתום המלחמה נותרו 300.000 יהודים רומנים , רובם בשטחי רומניה הישנה . יהודי ה בוקובינ ובסרביה גורשו על ידי - הרומנים מבתיהם , ולמעשה כל צפון בסרביה נשאר ללא יהודים בתקופת ." המלחמה ) מתו א רכיו יד וש ( + ביו בו מצאנו את ביתנו פרו , אמי ואני , אחותי ובעלה , מצאנו מקלט בביתו של מרדכי אקרמ , יהודי שהתגורר על הכביש הראשי ליד בית הכנסת , למזלו פסחו עליו הרומני כאשר אספו את היהודי מבית לבית . היינו מפוחדי ומבוהלי , מי יודע מה יביא איתו המחר . הבנו כי נפתח פרק חדש בהיסטוריה , א# אחד מאתנו לא שיער שגורלנו כבר נחת . למחרת היו התקבלה הודעה " : כל היהודי מתבקשי להתרכז בביתו של חיי הרש !" חיי הרש גר במרכז וביתו היה גדול לכ כנראה ריכזו אליו את היהודי . כמונו הגיעו למקו יהודי רבי כול חסרי כל , חל על ינו איסור מוחלט לצאת מפתח הבית . הרעב החל להציק א מזו לא היה לנו . הייתי צנומה ונראיתי כילדה , לבשתי שמלה ומעליה סינר , על ראשי חבשתי . מטפחת דומה לנערה כפריה מקומית יצאתי בשליחות אמי לחפש מזו . מפוחדת ומבוהלת הרגשתי כמו עכבר היוצא מהחור , א המחשבה שאני חיי בת להציל את משפחתי נטעה בי כוחות על . פניתי לבתיה של שכנינו האוקראיני , ה התפלאו לראותני , כי ידעו על ההוצאה להורג והשאלה הראשונה ששאלו היתה " : את עוד בחיי , לא הרגו אתכ ? " לאחר שהתברר לה כי אנו בחיי החזירו לנו חלק מהרכוש שבזזו מהבית בחושב כי לא

37

, שעועית תפוחי אדמה ולח . רצתי

, מעילי

נשוב עו . ד ה נתנו לי בגדי ,

חזרה לביתו של חיי הרש ע כל מה שבידי . שוב לא היו יהודי רשאי לטייל ברחוב , לנשו אויר הרי ולהתחמ בשמש , הדבר החשוב היה שלא יהיו פוגרומי . כעבור שמונה ימי 'הז , נדרמי הבסרבי העלו אותנו על עגלות רתומות + לסוסי ונסענו לעיר נובוסלי , בעיר זו היה ריכוז גדול של יהודי . צרפו אותנו לבתיה של משפחות יהודיות בצפיפות רבה + בנובוסלי . לא ידענו מה עלה בגורל של בני משפחתנו , מיהודי העיר שמענו כי ביו הראשו לכיבוש הנאצי , לאחר שהצבא הרוסי עזב ובמקומו נכנס הצבא ה , רומני

המפקד האנטישמי הסית את חייליו נגד היהודי . ה התנפלו על העיירה כחיות טר# וערכו פוגרו כשה רצחו ובזזו , הוציאו להורג מאות יהודי תושבי העיר והעלו באש את בתי . העיירה בי הנרצחי היו אחותה של אמי , בעלה וארבעת ילדיה ועוד כארבעי מבני משפחתנו . היינו המו , מי הכי קשה היה לאימא שהתקשתה לעכל את רצח אחותה ומשפחתה .

מרים אחותה של אמי וארבעת ילדיה שנרצחו בידי הגרמנים

38

עתה נאלצנו להתמודד ע מצב חדש . + אחרי יומיי גורשנו מנובוסלי . התקבלה הוראה כי על כל היהודי להתרכז במקו מסוי בעיר על מטלטליה . ע בוקר העמסנו את החפצי על העגלות והצעידו אותנו ליעד בל . תי ידוע + היה זה ביו קי , מזג אוויר נאה קיבל את פנינו . יצאנו לצעידה הממושכת ' כשז נדרמי חמושי ליוו אותנו בדר הייסורי 'הז . נדרמי התנהגו באלימות , הכו בנו ברובי או בחבל לזרזנו , כמו היינו עדר כבשי , מי שמעד או תש , כוחו השאירו אותו מאחור והשיירה המשיכה צע . דנו שקטי , כפופי ומושפלי תחת כובד היגו וההשפלה . לעת ערב עצרנו לחנייה בשדה שהיה אחרי קציר התבואה . משירד הלילה החל לרדת גש שהל והתחזק , לא היה כל מחסה , הסתתרנו בדוחק מתחת לעגלות מה שלא הועיל במיוחד , נרטבנו עד לשד עצמותינו . ע בוקר המשכנו ללכת . ביו השלי שי ע ערב כאשר עצרנו הייתי באפיסת , כוחות נשכבתי בשדה השל# ונרדמתי . אמי כיסתה אותי במעילי לחמ את גופי הרועד . בבוקר קמתי מכווצת מהרטיבות , בקושי הצלחתי לעמוד על , רגלי אמי עודדה אותי ואמרה " : את חייבת להמשי ללכת , אסור ל ליפול מי שנופל נשאר ומת " המשכתי לל . כת רבי שתש כוח נפלו , איש לא טיפל . בה מי שהזדחל , הכו אותו וזרזהו שיל יותר מהר . ביו הרביעי הגענו תשושי לעיר חוטי . העיר חוטי השוכנת על גדות נהר הדנייסטר היתה לעיר מעבר ממקו למקו . במקו ריכזו מאות יהודי מהסביבה . העלו אותנו לרפסודות ויצאנו לשייט אל הגדה השניה . הצפיפות

39

ברפסודה היתה כה גדולה עד שלעיתי בזמ השייט , היו שנפלו למי וטבעו . , עמדנו אחזנו זה בזה שלא ניפול . עברנו לצדו השני של נהר הדנייסטר פודולסקי שהיתה שייכת לאוקראינה + לקמיני . ש חיכתה לנו הפתעה , תושבי המקו קיבלו אותנו ע מרק ח . היינו ת שושי ורעבי , אי ביכולתי לתאר את ההרגשה הטובה שהיתה לנו כשקיבלנו את המרק הח למרות שראינו כי צפו עליו טבעות שומ חזיר א מי חשב ברגעי הללו על ה , " טריפה " למרק היה טע ג עד . הנבלי הצליחו במשימה לגרו לנו לאבד את הכבוד , העצמי כעת המטרה היחידה היתה לשרוד .

הגירוש מנובוסליץ - התמונה מספר נובוסליצה

40

החיים בגטו סיקורן ) SECURENI ( אחרי המתנה של חצי יו בער 'הז , נדרמי הרומני העלו אותנו שוב על רפסודה והחזירו אותנו לחוטי . מש ע חפצינו המעטי שנשאנו בשק , נסענו בעגלות שרכשנו בתמורה לבגד לעיר סיקור SECURENI ) ( הסמוכה לליפקא שבאזור בסרביה . ֶ יקור ִ בס תחמו כמה רחובות לגטו בה ריכזו את היהודי . העבירו את כולנו להתגורר בתו הגטו ולדירה אחת צרפו כמה משפחות . נאסר עלינו לנו לצאת מתחו הגטו . שישה שבועות גרנו בגטו בדירה אחת ע כמה משפחות , אוכל לא היה לנו וכדי להשיגו נאלצנו למכור את הבגדי שלנו . הצפיפות בתחו הגטו היתה רבה , התברואה לקויה וזוהמה רבה פשטה , במקו שפע זבובי השתלטו בהנאה על הרחוב . רבי חלו מהזיהומי , מתו מרעב או מגפות . הייתי במצב ירוד מאוד , ההליכה בגש והשהות ברטיבות עד שהגענו לגטו , פגעה כנראה במערכת החיסונית שלי ועל רגלי החלו להופיע פצעי מוגלתי . י עקב סבלי הרב שקעתי באלמוניות ולא התעניינתי בנעשה סביבי אפילו אינני זוכרת מה התרחש במקו מגורנו . התרכזתי בסבלי ובפצעי שנעשו יותר ויותר מוגלתיי . הזבובי הטרידו אותי מאוד , תרופות כמוב לא . היו אנשי שגרו איתנו הציעו לי להניח על הפצעי עלי גדולי ירוקי של צמח שגדל בסביבה , היו אני יודעת שאלו עלי צמח החלמית . במש כל היו כיסיתי את רגלי בסדי , ושמרתי עליה מפני הזבובי . השבועות המעטי האלה היו נטולי תחושה ותוכ .

41

42

המעבר לקולחוז חוטרה אחרי כשישה שבועות העלו אותנו ע יהודי רבי נוספי שוב על רפסודות ו עברנו לצדו המזרחי של נהר הדנייסטר , לטרנסניסטריה ) TRANSNISTRIA ( . טרנסניסטריה היא מחוז במערב אוקראינה , כשנהר הדנייסטר מפריד בינו לבי . רומניה היה זה אזור ריכוז ליהודי בסרביה , בוקובינה וצפו מולדביה שגורשו בידי השלטונות הרומניי , על פי הוראתו של המנהיג אנטונס . קו

צילום יהודים שנאספו על הגדה המערבית של נהר הדנייסטר לפני גירושם לאזור טרנסניסטריה .

43

חזרנו ע עגלות למקו המעבר ליד חוטי . מש לקחו עשרי ואחד אנשי ביניה אותנו לקולחוז חוטרה . שוב יצאנו לדר . שכרנו עגלה ע סוס ועגלו , עבור חמש אמהות , ביניה אמי , שישבו ע המיטלטלי על העגלה , נפרדנו מה בכוונה להיפגש בחוטרה , אנו הלכנו ברגל . כשהגענו לחוטרה , לא הבנו מדוע אמי והנשי האחרות לא הגיעו , דאגה החלה מקננת בלבנו שמא קרה לה דבר מה בדר . אכ אלה היו פני הדברי : אחרי כברת דר לא ארוכה , העגלו החליט להיפטר מהנשי ולהרג , הוא עצר את הסוס ואמר לנשי לרדת מהעגלה ולעמוד בצד . הדר אמי שהבינה כי משהו רע עומד להתרחש , ירדה ע שק החפצי וחיש נמלטה לתו שדה תירס שהיה בצד הדר והתחבאה . העגלו ירה למוות בא רבע הנשי שהיו ע אמי והמשי בדרכו ע חפציה . אמי יצאה ממקו מחבואה וחצתה את שדה התירס . היא הגיעה לאחד הקולחוזי ושאלה את האיכרי שעבדו בשדה , א ראו קבוצת יהודי שעברה במקו , ה ענו לה כי אמנ ראו א לא ידעו לומר לא פנו . במש כשבועיי שוטטה אמי לבדה , חוצה שדות כשהיא מחפשת אחרינו . מזו לא היה לה והיא רזתה מאוד , הבגדי שעליה היו מרופטי , כמה ִ ושק גדול על ש + רגליה מלאות בו . היא איבדה כל צל אנוש . האיכרי בשדה נבהלו בראות אותה מתקרבת לעבר , כאשר ניגשה לשאול אות א ראו שיירה של אנשי עוברת . בעוד אמי מחפשת אח , רינו בחוטרה הכניסו את כולנו לגור בצרי# בחדר אחד . בקבוצה היתה אישה ששמה שרה ע ששת ילדיה . אני זוכרת שכל כ דאגתי לאמי עד שכל פע כאשר שמעתי את הילדי אומרי " אמא " פרצתי בבכי , חשבתי כי לא אראה אותה שוב . אחותי חלתה וקיבלה חו גבוה , רופא לא היה , במקו היא שכב ה מבלי שיכלה להרי את רא . שה בעלה ואני יצאנו לעבוד בשדה באיסו# סלק סוכר . לפני יציאתי לעבוד , הנחתי ליד האש מי עבור אחותי ובקשתי משרה והילדי להגיש לה מדי פע .

44

היה זה בסתיו והאוויר כבר היה קר . היה עלינו להספיק לאסו# את הסלק לפני רדת השלגי . לא היו לי נעלי י מתאימות לעבודה בשדה , גרבי הצמר אות גרבתי נרטבו וקפאו , התחלתי לסבול מכוויות קור בכפות רגלי . האחראי ששמר עלינו בשעת עבודתנו ראה שאני בקושי הולכת והוא שלח אותי לבקש עזרה באחד מבתי האיכרי הנמצא בקצה השדה , מרחק קילומטר ממקו עבודתנו ולהתחמ אצל . הגעתי לבי ת בו התגוררה גויה ע בתה בדלות רבה . בבית חו דל + התנור היה חלק מהקיר והפי . הא ובתה הכניסוני לבית , הושיבוני על שרפר# וכדי להפשיר את הקרח שהצטבר על גרבי לקחו מעט קש והבעירו מדורה קטנה סמו לרגלי , רק לאחר שרגלי הופשרו , עזרו לי להסיר את גרבי הצמר הקפואות וע , טפו את רגלי בסמרטוטי לחממ . לאחר שהתחממתי מעט שבתי לעבודה כשרגלי עטופות בסמרטוטי . בתמורה לעבודתנו קיבלנו תפוחי אדמה קטני , אות שרה בישלה , הא היחידה שנשארה במקו מגורנו , בעת שכולנו הלכנו לעבוד . את תפוחי ד מתכת על שני לבני < האדמה בישלה ארבע שעות בתו ד , שביניה הניחה עצי לבעירה , היתה זו כירה מאולתרת . כששבנו מהעבודה קיד את פנינו ריח תפוחי אדמה מבושלי ומוכני לאכילה . היינו רעבי מאוד ומותשי , כל אחד קיבל סיר קט ע ידית בצדו האחד ובו תפוחי אדמה בקליפת . קילפנו ואכלנו אות בלי מלח ובלי תוספות , טעמ היה טע ג עד . עד היו אני אוהבת תפוחי אדמה מבושלי בקליפת . לאחר שבועיי של שהייה בחוטרה , יו אחד בעת שעמדתי בפתח צרי# מגורנו ראיתי אישה שפופה מתקרבת לעבר הצרי# שלנו , על גבה נושאת שק , גדול נגשתי כדי לעזור לה , בתחילה לא הכרתי אותה , נדהמתי לגלות שזו אמי , היא נראתה נורא כמו צל של עצמה , נפלתי על צווארה חיבקתי אותה והתחלתי לצעוק ולבכות בהיסטריה ללא שליטה עצמית . אנשי יצאו בבהלה לראות מה קרה ואני המשכתי לצעוק . שיינדל אחותי לא יצאה היא עדי שכבה חולה אנושות כמעט גוססת . לאחר שנרגעתי מעט אמא סיפרה לנו את כל הקורות

45

א ותה ועל גורל המר של הנשי שהיו אית . ה לאחר שובה של אמי , אחותי , לאט לאט התגברה על המחלה ושבה לאיתנה . כשהתחילו לרדת השלגי לא יצאנו לעבודה אול יצאנו לשדה לאסו# תפוחי אדמה קפואי שנשארו מתחת לשלג , צבע היה שחור א לנו לא היה איכפת , המשכנו לאכול את תפוחי האד מה שטעמ כעת היה כטע העשב , לא היה דבר אחר לאוכלו , שמחנו שיש לנו לפחות אוכל ח . גיוונו את סל מזוננו בעשיית פשטידות מאות תפוחי אדמה . מאז שאמי הגיעה המזל האיר לנו פני . אמי שידעה לתפור התחילה לתפור מעילי עבור נשות הגויי בקולחוז . ה הביאו לה , " שאנלי " מעי לי צמר ארוכי מאד שהגיעו עד הקרסוליי בצבע בז ,' שהיו שייכי לחיילי הצבא . הרוסי לשאנלי הוסיפה בטנת פרווה מעור כבש וצווארוני והפכה אות למעילי חמי . אחותי ואני הצטרפנו אליה כשהלכה לתפור בבית של המשפחות ועזרנו לה בתפירה . בתמורה קיבלנו אוכל ומצרכי . ג גיס י הל לעבוד בתחנת הרכבת בהעמסת תבואה . הוא הסתיר בקפל מכנסיו מעט חיטה אותה בישלנו וכ הצלחנו להתקיי . התקופה בה " שפר עלינו גורלנו " לא ארכה זמ רב , היינו ש כשנה . שוב הוליכו אותנו אל המחנה הצבאי באלקי , ר ַ ליד העיר , שהיתה שייכת למחוז ברוינצקה אובלסט . ששכ ב סמו לנהר בוג באוקראינה ושימש גבול בי אזור השליטה הגרמני לאזור השליטה הרומני . הגרמני חיסלו את רוב היהודי שהיו תחת שליטת באזור .

46

Made with FlippingBook Online newsletter