סיפור חיים - אברהם ושרה - סיפור חייהם
תנאי המחיה היו קשים – רעב תמידי, קור עז ומגורים עלובים. המצב הוטב מעט כשסוניה, בשלב מתקדם של לימודיה, התקבלה לעבודה במשרד הבריאות, במחלקה שלחמה בהדברת מגפת הדבר. כך שופרו במעט תנאי חייהן של האם ובתה והן קיבלו בגדים חמים.
בינתיים ניסו יוסף ואברהם לשרוד, כל אחד במחנה העבודה שלו. גם אצלם היו התנאים קשים מנשוא: עבודה מפרכת, קור מקפיא, רעב גדול ויחס נוקשה מצד הממונים הרוסיים. למרבה המזל, בתחילת 1942 , בעקבות הסכם שנחתם בין הרוסים לבין הממשלה הפולנית הגולה )בראשות ולדיסלב שיקורסקי(, שוחררו האסירים הפולניים ממחנות העבודה הרוסיים. סטלין, שליטה של רוסיה, אף הסכים לבקשתו של ראש הממשלה הגולה שיקורסקי, להקים על אדמת רוסיה צבא פולני, אשר יילחם בגרמנים. כך קם צבא פולני בן שבעים וחמישה אלף חיילים, בראשות הגנרל ולדיסלב אנדרס, שזכה לכינוי "צבא אנדרס". יוסף ואברהם שוחררו ממחנות העבודה. יוסף הגיע לטשקנט, מצא עבודה כשומר בבית יתומים וחי שם עד סוף המלחמה. אברהם, שהיה בן עשרים ואחת, גויס לצבא אנדרס. איננו יודעים איך וכיצד, אך כעבור זמן מה הוא מצא עצמו בשורות הצבא הרוסי ונשלח לחזית מול גרמניה. באחד הקרבות נפצע מרסיס בראשו וטופל בבית חולים שדה. כשהחלים, נשאר לשרת בבית החולים ולעזור בניהול מערך האספקה שלו. העובדה שידע הן פולנית והן רוסית סייעה לו בתפקידו.
19
Made with FlippingBook - Online magazine maker