סיפור חיים - אברהם ושרה - סיפור חייהם
דברים לזכרם
את שתיים עשרה השנים האחרונות לחייהם עשו אברהם ושרה בבית דיור מוגן של רשת משען בנווה אפעל. לא קל היה לשכנעם לעזוב את הבית בקריית מוצקין. רבקה כבר השתקעה ברעננה, דב ברחובות, ושניהם ניסו לדבר אל לב ההורים שיתקרבו אליהם ויעברו לאזור המרכז, אבל הם סירבו. גם כשהחבורה המלוכדת שהתרכזה סביבם התפרקה לאיטה וחבריה הלכו לעולמם, עמדו הם בסירובם. מה שהכריע לבסוף את הכף היו שתי פריצות לביתם. בפעם השנייה הפורצים היו עדיין בבית כששרה ואברהם חזרו אליו, אירוע שערער את תחושת הביטחון שלהם והקל על החלטתם לעזוב. הם השתלבו מהר מאוד בביתם החדש בנוה אפעל, וגם שם התקבצה חיש קל סביב שרה חבורה פעילה ותוססת. בזכות הקרבה הגיאוגרפית הקשר עם הנכדים התחזק אף יותר, וכל ביקור שלהם נסך אצל שרה ואברהם כוחות חדשים. שרה הייתה מעורבת בחייהם, תמיד התעניינה ושאלה וניסתה לעזור ולייעץ. כשנולדו הנינים - מאיה, שירה ויהלי - לא היה גבול לאושר. אבל אט אט החל מצבה הבריאותי של שרה להידרדר. מאור עיניה הלך ונחלש והיא הפכה תלויה באנשים סביבה. בני המשפחה התקשו לראות כיצד האישה הנמרצת הזאת, השמחה, האופטימית, החזקה, הופכת לאדם תלותי וחולה. בעשרים במרץ 2013 , כשהיא כמעט בת תשעים, הלכה שרה לעולמה. יום קודם לכן, על ערש דווי בבית החולים תל השומר, היא ביקשה לומר לרבקה את דבריה האחרונים. רבקה רשמה את הדברים מילה במילה: "שמרי על עצמך ועל המשפחה שלך, שכולם יהיו יחד. שמרי על הבריאות. אני אוהבת אותך, אוהבת את כל הילדים. אני יודעת שכולם אוהבים אותי. אף פעם לא עשיתי רע לאף אחד. יש לנו משפחה יפה, ילדים נהדרים, נכדים ונינים. שיהיה לכולם טוב. היו לי חיים טובים, זכיתי לראות את כולם גדלים ומסודרים. אני אוהבת את כולם.
57
Made with FlippingBook - Online magazine maker