תיאטרון חיפה - סווינג - מחזה מוזיקלי

פרופסור דבורה ברנשטיין שנות המנדט: הנשים השורדות של תל־אביב החברה היהודית בארץ־ישראל המנדטורית הייתה חברה עירונית ברובה ושמרנית למדיי. מרבית היהודים תושבי הערים היו למעשה מהגרים שעלו ארצה בעיקר ממדינות מזרח־אירופה ומרכזה באמצעות סרטיפיקטים (אישורי הגירה) שחולקו במשורה. המוסר המקובל בקרב היישוב העברי היה בעיקרו שמרני. אמנם נוכחותן של נשים בכל הגילים ובכל המגזרים לא נפקדה מן הספירה הציבורית – הן לא הסתגרו בבתיהן, היו יוצאות לא אחת לעבודה, לקניות, לשלל סידורים וגם חיי חברה ותרבות היו להן. עם־זאת, תפיסות החברה לגבי המותר והאסור לנשים, במיוחד מחוץ לבית, היו ברורות ונוקשות למדיי והועתקו בדרך־כלל מן הנורמות שהיו מקובלות בארצות המוצא, קרי ארצות מזרח ומרכז־אירופה. לפי תפיסות אלה, המפרנס העיקרי במשפחה היה הגבר ואילו תפקידה של האישה היה דאגה לגידול הילדים, טיפוח המשפחה ותחזוקת הבית. אמנם היו, כמובן, גם נשים בעלות ידע מקצועי נתון וניסיון מקצועי שהביאו עמן מאירופה – כמו רופאות, רוקחות, נשות חינוך, עובדות סוציאליות וכד'. אלה המשיכו בעבודתן המקצועית גם בארץ וגם לאחר נישואיהן והצליחו לפרנס יפה את עצמן ואת משפחתן. אולם מרבית הנשים המהגרות שלא היו בעלות הכשרה מקצועית מוכרת נקלטו בעבודות מזדמנות בלתי־מקצועיות בעלות שכר נמוך, בעיקר עבודות ניקיון, מלצרות ומסחר זעיר (מוכרות בחנויות). היו שהשתלבו גם בענפי התעשייה כמו טקסטיל או פועלות ייצור. נשים אלה בדרך־כלל עזבו את עבודתן לאחר נישואיהן והתרכזו בתחזוקת הבית וגידול המשפחה. ככלל, העדיפו השלטונות האנגלים להעניק אישורי עלייה לזוגות נשואים או למשפחות עם ילדים. לנשים רווקות היה קשה עד בלתי אפשרי להשיג לעצמן סרטיפיקט לעלייה לארץ־ישראל ולכן רבות מהן חיפשו להן בעל. אלא שנשים יהודיות רבות שביקשו לעלות לארץ־ישראל לא מצאו להן בן־זוג שבו חשקו. כך, לצד התופעה המקובלת של נישואים לצורך עלייה והקמת משפחה, רווחה בשוליים גם תופעה של "נישואים פיקטיביים" – נשים רווקות שנישאו לגברים שלא מתוך כוונה לחיות עמם אלא אך־ורק לצורך קבלת אשרת הגירה. אלא שלא אחת היו גברים אלה מנצלים את הנשים, נעלמים בחזרה לאירופה או מסרבים להעניק להן גט. נשים אלה מצאו את עצמן לבדן, בדרך־כלל ללא מקצוע וללא עבודה מסודרת. רבות מן הנשים הצעירות הללו התקשו מאוד להיקלט בשוק העבודה, במיוחד בתקופה של מיתון. האילוץ למצוא לעצמן עבודה בעולם גברי וקשוח וקשיי הפרנסה והקיום של רווקות מהגרות הולידו סולידריות נשית מרשימה ויצרו מעגלי תמיכה ועזרה הדדית בין נשים במצב דומה. בדרך־כלל נוצרו מעגלי תמיכה של נשים מאותו אזור בארץ המוצא, החולקות גורל ומעמד משותף.