קשר עין גליון 259 - ירחון ארגון המורים מאי 2016

מורה גמלאית, לימדה בגימנסיה ע"ש הרצוג – חולון

רותי ברקוביץ

Will you still need me… when I'm sixty-four ? המבוגרים בעולם התעסוקה אנשי חינוך גמלאים מבוגרים המבקשים להשתלב בשוק התעסוקה לא תמיד זוכים להתחשבות בתפקידים שהם מילאו בעבר; אך יש להם כתובת: עמותת והדרת

מהעבודה. "כשאני פותח את הודעות האי מייל, השורה הראשונה נבעטת לתוכי כמכת אגרוף אדירה: "לצערנו, לא נמצאת מתאים למשרה". מה לעשות, כל חטאי הוא שהתרחקתי ממעיין הנעורים. תפקידים ותארים, שרכשתי בעמל רב והיו מקור גאוותי – היום הם מכשול! ייעצו לי להשמיט מקורות החיים מיומנויות, סיפורי הצלחה במסגרת תפקידים שעשיתי. פרסים ותעודות הערכה – הס מלהזכיר! במקום 'מנהל' יעצו לי לכתוב: אחראי... שמא אצטייר חלילה כבעל כישורים גבוהים מדיי". דורון מספרשהוא נרשם גם לאתריםשונים באינטרנטהמציעים תעסוקה. הוצעו לו משרות ללא שום התייחסות לניסיון ולידע לשעה, למשל: נציג ₪ 30 המקצועי שלו, בשכר זעום של מכירות טלפוניות, איש תחזוקה, מטפל בקשישים, מחסנאי. הוצעו לו גם מעט משרות שהיה בהן גירוי אינטלקטואלי - אבל בשכר משפיל ומבזה, כזה המשולם לסטודנט צעיר. הוא ממשיך בתרעומת: "האבסורד הוא שהאנשים המבוגרים הפכו לכוח עבודה שכדאי להעסיקו כי, מצד אחד, הוא מציע שפע של מיומנויות, ידע, ניסיון, מסירות, אחריות, ומצד שני, הוא זול, זמין, מוכן להתפשר על שכר נמוך מאוד עקב חיפוש אחר תעסוקה בפרק זמן ארוך, מתיש ומייאש. המעסיקים מבינים שהם יכולים לדרוש יותר ולשלם פחות כי העובד המבוגר יהיה מלא תודה והערכה על ההזדמנות שהוענקה לו בשוק העבודה, הנועל את שעריו בפניו". הוא מסכם באכזבה: "חבל ששוק העבודה שולל מראש מהמבוגר את הזכות לפרנס את עצמו, ללא שום קשר ליכולותיו".

" זיקנה היא לא תמונה שמצטלמת טוב לאנשים בעיניים. לך תשכנע מעסיקים, שאנשים בני חמישים פלוס הם לא נחלת העבר, יש להם עוד דלק שמספיק למרחקים ארוכים והגיל מביא איתו שפע של יתרונות, כמו: ניסיון וידע מקצועי". דורון מצייר לי בגרון חנוק את המציאות העגומה של דורשי עבודה בני יותר מחמישים. הוא גבר נאה, קומתו הזקופה ורעמת שערותיו האפורה, שעדיין לא הידלדלה והלבינה כליל, משוות שנותיו. "בתום שלושים שנות הוראה 63 לו מראה צעיר מכפי הגעתי לתחושת מיצוי. התחלתי כמורה למתמטיקה, הייתי מחנך, סגן מנהל, ובהמשך ניהלתי שני בתי ספר תיכוניים, זכיתי בפרסי חינוך והייתי מרצה באחת המכללות. לאחר שפרשתי, חיפשתי עיסוק המתאים לכישוריי ולניסיוני העשיר. רציתי הכנסה נוספת, שתשפר את איכות חיי ותמלא את זמני הפנוי. הייתי בטוח שמעסיקים רבים ייהנו מהניסיון המקצועי העשיר שלי. לרגע לא האמנתי, שהחיפוש ייהפך לחוויה המלווה בהרבה עוגמת נפש והשפלה, שהיקיצה בבוקר תהיה לתוך ריקנות מבהילה, כשהשאלה: 'מה אני הולך לעשות עם עצמי היום?' מונחת על צווארי כמו חרב דמוקלס". דורון מספר שהוא שלח קורות חיים לעשרות מעסיקים. רובם לא טרחו להשיב, והמעטים שהתייחסו לפנייתו התלהבו תחילה מכישוריו אבל כשהבחינו בשנת הלידה נרתעו והשיבו בשלילה - בתירוצים שונים של גיל, עודף כישורים, ספקות בנוגע לקצב העבודה, ליכולת לקלוט חומר חדש, להשתלבות בחברת אנשים צעירים, שייתנו לו הוראות כשגילם מחצית מגילו, ואפילו חשש מבעיות בריאותיות, שיגרמו להיעדרויות

18