קשר עין גליון 274 - ירחון ארגון המורים דצמבר 2017

מורה לספרות בתיכון ע"ש גלילי בכפר-סבא ומורה מוסמכת ליוגה

נאוה בן שלוש

"ליבי במזרח" חוכמת המזרח כדרך חיים - הגות ומחשבת הגוף כוחו של הטבע האמיתי

הטבע הגלום בתפקיד

אני בוחרת לראות בתפקיד הייעודי והחינוכי שבחרנו לעסוק בו, תפקיד החינוך וההוראה, את ה"טבע" שלנו, המורים - בין שאותו טבע הוא נרכש ובין שהוא מוּלד - המאפשר לנו להנחות את התלמיד אל חוף מבטחים

ערכים מוסריים, קודים אתיים, תפקידים וזהויות, ואלה נצרבים בתודעתנו ומתורגמים לתפיסות ודרכי פעולה - המגבשות אותנו לאישיות אינדיווידואלית, אך מרחיקות אותנו מהעצמי הפנימי והאותנטי. בבגרותנו מצב זה מעורר בחיינו קשיים לא פעם, כשאנו נוטים לטפל בסיטואציה בעייתית בכלים ה"צרובים" בנו, שאינם משקפים את הבנתנו הנכונה, ואנו מוצאים כי פעולותינו לא היו מועילות. היוגה משתמשת במושג אווידיה (מסנסקריט: בורות, "הבנה מוטעית") כדי לתאר את ההבנה המוטעית שלנו, זו המושפעת מתודעה תלוית הרגלים עד שפעולות של אתמול נתפסות בעינינו כנורמות של היום. הרגלים אלו נקראים בסנסקריט סמסקרות. הם מערפלים את התודעה שלנו, מכסים אותה בשכבה המונעת ראייה בהירה, כמו מראה עכורה שאינה יכולה לשקף את הנראה מבעדה באופן מדויק ואמיתי. כך אנחנו נעשים לאנשים שיפוטיים ונחרצים מדי ולוקים בנטייה להכרעות שגויות בעלות השלכות בעייתיות. אני בוחרת לראות בתפקיד הייעודי והחינוכי שבחרנו לעסוק

שני נזירים רחצו את קערותיהם בנהר ופתאום הבחינו בעקרב שנפל למים והחל לטבוע. מיד הושיט אחד הנזירים את ידו, משה את העקרב מהמים, והניח אותו על גדת הנהר. תוך כדי כך נעקץ על ידי העקרב. כעבור זמן חזר הנזיר לרחוץ את קערתו, ושוב נפל העקרב למים. הנזיר הציל את העקרב ושוב נעקץ. הנזיר השני שאל אותו, "ידידי, מדוע אתה ממשיך להציל הטענה כי אנו מגיחים אל העולם כ"טאבולה ראסה" נכונה, כמובן, בחלקה. כל אחד מאיתנו מגיע עם נכסים אישיותיים וכבר מגיל צעיר ניתן לראות את המובחנות של הילדים הגדלים ומתפתחים בתוך אותה משפחה. עם זאת מגיל צעיר מאוד סוכני החיברות החינוכיים מציידים אותנו ב"ארגז כלים" מגוון כדי שנוכל לקיים אינטראקציה עם הסביבה שלנו ולהתנהל בקהילה החברתית כאנשים עצמאיים. וכך, משנה לשנה, מוטבעות בנו שכבות של דפוסי התנהגות, את העקרב כאשר אתה יודע שטבעו לעקוץ"? "כי להציל," השיב הנזיר, "זהו הטבע שלי".

36