קשר עין גליון 277 - ירחון ארגון המורים - מרץ 2018
navabs@gmail.com מורה לספרות בתיכון ע"ש גלילי בכפר-סבא ומורה מוסמכת ליוגה
נאוה בן שלוש
"ליבי במזרח" חוכמת המזרח כדרך חיים - הגות ומחשבת הגוף
רחוק מורה קרוב מורה התפעמות רוחנית בחינוך
והדיאלוג הבין-אישי המתקיימים באותו מרווח, נפתחים אליהם ומגלים אמפתיה. בדומה מאוד למה שמתרחש בתרגול יוגה – היכולת של רגל להתקדם תתאפשר רק אם הוא יפעיל "מאמץ ַ המת ללא מאמץ" (עפ"י פטאנג'לי / יוגה סוטרה), הווה אומר, ירפה את אחיזתו באמביציית ההישג ויאפשר לתודעתו להיכנע לחוכמת הגוף. "בלא מאמץ אפשר לכבוש עולם, מי שמתאמץ לא יוכל לאורך זמן להחזיק" (לאו צה). הפילוסוף רודולף שטיינר, מייסד התנועה האנתרופוסופית, , טוען שכאשר אנו מחנכים את "אדם הרצון" 19- במאה ה אנו מעירים את "אדם הראש והחשיבה". כשנחנך את הרצון, היום, נבסס ונייסד יסודות עמוקים ויציבים של חשיבה ורגש לעתיד. ניתן לומר כי מעשה טוב מעניק לרוח האדם יותר ממה שמעניקה לו מחשבה טובה. זוהי למידה המתרחשת מאליה, וזוהי עבודה רוחנית - כי היא מחברת את התלמידים אל מציאות החיים הדינמית, המתרחשת 'כאן ועכשיו', וככזו היא מחזקת את עולם החשיבה, הרגש והרצון להתפעמות. לנו כמחנכים יש היכולת להשפיע על התלמידים בגיל שבו מתרחש תהליך של גיבוש אישיותם. כל פרקטיקה חיצונית שנבחר תהיה לה השפעה על התודעה של התלמיד, על הפנימי והרוחני שבו. , טוען כי זוהי 20- מרטין בובר, חוקר ופילוסוף בן המאה ה אחריות גדולה מאוד, שכן התייחסות אל החינוך כאל התמרת התודעה במונחים המדיטטיביים של פילוסופיות המזרח הרי היא התכנסות פנימה לצורך שינוי, ובמושגיו החינוכיים, הרי היא 'תיקון אדם'. במובן זה המעשה החינוכי הטוב הוא לזהות את ה"שלמות" החבויה בכל תלמיד ולהביאה לידי מימוש. מעשה זה יכול להתרחש רק באמצעות דיאלוג בין המורה לתלמיד, שבו המורה מסוגל "להביע את עצמותו ישר לזולת: חיותו מקרינה עליהם ומשפיעה ביתר תוקף דווקא בשעה שאין עולה כלל על ליבו הרצון להשפיע עליהם" ("על חינוך האופי" / מרטין בובר).
אין מורה שלא חווה את הסיטואציה שבה עיני התלמידים התוססים והרעשנים היו נשואות אליו בקשב וריכוז עילאיים בשעה שהביא להם משהו מעולמו האישי, ואין מורה שלא עמד נפעם לנוכח עבודה יצירתית של תלמידיו או פעילות כיתתית נלהבת זו או אחרת. ב"טאו טה צ'ינג", ספר החוכמה הסיני העתיק המיוחס ללאו לפנה"ס), נכתב: 6 - צה (פילוסוף סיני מן המאה ה "העוסק בלימוד מוסיף ידיעה מיום ליום, העוסק בטאו ממעיט עשייה מיום ליום ממעיט וחוזר וממעיט עד שהוא מגיע אל אי העשייה והעשייה אז זורמת דרכו..." יכולת המורה ליצור "הזדהות אנלוגית" בין הנושא הנלמד בכיתה לבין הפיכתו של נושא זה לחלק אינטגרלי, חי ונושם, בעולמו ובעולמם של תלמידיו, או לאפשר לתלמידיו להביע את עצמם בעבודה וביצירה עצמית, היא האתנחתה, המרווח בין פעולת החשיבה לפעולת הרצון שדרכה זורם ידע המחובר למציאות החיים, ולא מנותק ממנה. כשאנחנו עמלים ושוקדים על לימודינו, אנו רוכשים ידע שמצד אחד מרחיב את אופקינו, אך מצד שני כובל אותנו אל מתודות ופרדיגמות הדורשות בבוא העת להשתחרר בשל הסבל שהן מסיבות לנו. ליכולת המורה להיפתח מול התלמידים וליצירת הווקום החווייתי דרושה פעולה של הפעלת הרצון: למקד את תשומת הלב ואז לאפשר לדברים להתרחש מאליהם. זוהי ההכרה בשילוב העדין בין עשייה ואי עשייה, בין האחיזה לשחרור. פעולת הרצון חלה גם על התלמידים: הם מפעילים את כוח הרצון ונכנסים למצב של הקשבה, שבו מתעוררים בתודעתם מנגנוני שיתוף ומוטיבציה המזהים את האינטראקציה
38
Made with FlippingBook flipbook maker