קשר עין גליון 282 - ירחון ארגון המורים - ספטמבר 2018

"למידה מתוך עשייה היא דרך נהדרת להתפתח ולהתקדם בעידן שלנו, והחדשנות כבר כאן, עצומה בהיקפה ורק ממתינה שיעשו בה שימוש. צריך בעיקר ללקט את כל הטוב הזה ולהתאים אותו להטמעה שיטתית במערכת גדולה כמו מערכת החינוך"

(צילומים: דוד שפירא)

תמיד היו המקום אליו פונה כל אדם שוחר דעת. ואם כולם שואפים היום ללמד את התלמידים ללמוד, להנגיש להם את אוצרות הידע האין-סופיים ולהדריך אותם איך להפיק מהם דברים משמעותיים, אז ספרייה היא הכתובת, והספרייה הלאומית היא הכתובת לתוכנית לאומית". מה בעצם יעשה המרכז החדש? "המרכז יפתח תוכניות חדשות בלימודי הרוח וינסה להכניס לתחומי הדעת השונים חדשנות, יצירתיות פדגוגית ויזמות חינוכית. הקו המנחה בכל הפעילות הוא שיתוף פעולה הדוק עם מנהלי תחומי הדעת במזכירות הפדגוגית, האגף לפיתוח מקצועי, וכמובן, עם המורים והמורות בשטח. אנחנו מעוניינים לעזור למורה בבית הספר, לאנשים שעושים את העבודה היומיומית החשובה, המאתגרת והשוחקת. להציע למורים למדעי הרוח, כל אחד במקומו, אפשרויות חדשות להתפתח מבחינה מקצועית ולהצמיח את תחום הדעת בבית הספר שלו. חשוב לנו להעצים את המורים ולהחזיר את ההכרה בחשיבות הגדולה של מקצועות הרוח והוראתם. הפרויקט הראשון שנפתח נקרא 'היסטוריום'. אלפי מורים מקבלים פעמיים בשבוע ידיעה היסטורית קצרה לשימוש בכיתה. הידיעה מלווה בקישורים לפריטים מאוצרות הספרייה הלאומית ופעילויות סביבם. הפריטים מסייעים לגיוון הלמידה, ומשמשים להערכה חלופית ולהרחבת הדעת. המרכז מקים קהילות מורים דיסציפלינריות שיקבצו מורים מכל תחום דעת לקבוצות חשיבה ועשייה לשיפור דרכי ההוראה. קהילות דומות קיימות בתחומי המדעים, וחשוב שגם במדעי הרוח יהיו קהילות מקצועיות שיקדמו את הוראת המקצוע. השנה פעלו שתי קהילות, ובשנה הבאה

ללמוד בהן בעצמי ולסייע בהן לילדיי להרחיב דעת ולהשכיל," היא מספרת. "גם בניית הבלוג עצמו וכתיבתו הן תהליך למידה מתמשך. אני לומדת על בשרי עד כמה למידה מתוך עשייה היא דרך נהדרת להתפתח ולהתקדם בעידן שלנו, ועד כמה החדשנות כבר כאן, עצומה בהיקפה ורק ממתינה שיעשו בה שימוש. צריך בעיקר ללקט את כל הטוב הזה ולהתאים אותו להטמעה שיטתית במערכת גדולה כמו מערכת החינוך". כשעזבה שפירא את ספריית פיג'מה, היא קיבלה מתנה מאנשי הצוות - איור ובו נראות דמויות גיבורי הספרים שחולקו לילדים, מנופפים לה לשלום כשהיא נישאת על גבי ספר אל עבר בניין הספרייה הלאומית. "הספרייה הלאומית מלווה אותי כמוסד מאז לימודיי האקדמיים, ולאורך השנים עקבתי בהשתאות כיצד מצליחה הספרייה להמציא את עצמה מחדש," היא מספרת. "ממוסד שהיה צריך להגיע אליו ולמלא בו טופס בכתב יד כדי לקבל, שעה וחצי לאחר מכן, ספר מהמרתף, נהפכה הספרייה למקום אליו נוהרים המונים, פיזית וּוירטואלית. בפעם הראשונה שהצטרפתי כעובדת מן המניין לפגישת עדכון שכינס מנכ"ל הספרייה אורן ויינברג, התרשמתי עמוקות מהעוצמה של המקום ומהגיוון העצום של הידע שהוא משמר ומפיץ. ספריות

41