קשר עין גליון 283 - ירחון ארגון המורים - נובמבר 2018

והאכזבה כיסו אותו. הביטוי המעשי של העצמת המתבגר בעיני הוריו הוא מילים טובות, שיתוף בחוויות הצלחה ולא רק בבעיות משמעת, למשל מתן תעודת הצטיינות לנער עם שמות הוריו. אז... איפה עובר הגבול בין אכפתיות החורגת מגבולות הגזרה של המחנך לבין אכפתיות שהיא הכרחית למעשה החינוכי? האכפתיות החורגת מגבולות הגזרה היא זו המצומצמת להצלחה במשימה הלימודית בלבד ("העיקר שיעבור את המבחן"), או זו הטוטלית שמתמכרת לפנטזיה שלנו כמחנכים שמצילים את הנערים ומשוכנעים כי לנו אכפת מהם הרבה יותר מאשר להוריהם. , כנות האכפתיות שהיא הכרחית למעשה החינוכי מחייבת . עלינו להקנות לכל נערה ונער את התחושה מסירות ו ענווה שאכפת לנו מהם על ידי דיבור מועט ומעשה מרובה. אחריות גדולה מוטלת עלינו, המחנכים, להשתמש באשליית היתרון שיש לנו כדי לחזק בקרב המתבגרים את החוויה הברורה מאליה - אך אולי לא להם עצמם - שלהורים שלהם הכי אכפת מהם בעולם. מתבגר שמרגיש חשוב להוריו ולמחנכיו מפתח תחושת שייכות לכפר השלם. הוא רוצה להיות חלק ממנו ולהביא את היתרונות שלו לידי ביטוי. כי מתבגר, כמו כל אדם ואולי קצת יותר מכל אדם אחר, מחפש משמעות.

כמחנכים שמעוניינים להיות מבוגרים משמעותיים, עלינו לזכור שככל שנהיה מקצועיים ואכפתיים יותר, אנו עלולים להיות אלו אשר יחלישו את ההורים המתוסכלים. אין זה אומר, חלילה, שנכוון את עצמנו לבינוניות. נמשיך להיות הכי טובים שאנו יודעים עבור המתבגרים. אך נעשה זאת בהרבה ענווה, ונבין כי חלק מהמשימה שלנו, המחנכים להעצים את ההורים בעיני תלמידים בגיל ההתבגרות, היא המתבגר ולהעצים את המתבגר בעיני ההורים. כל מתבגר נורמטיבי חושב שהוריו מיושנים ולא רלוונטיים. , אבי היה כל כך בור 14 "כשהייתי בן מארק טווין כבר אמר: וטיפש עד שלא יכולתי להימצא בחברתו. כשהגעתי לגיל שנים." 7- , נדהמתי לראות כמה הזקן למד ב 21 טוב נעשה אם נשכיל לכבד את הוריהם של המתבגרים ולהעריך אותם. כשנער או נערה באים לבקש את עצתנו בנוגע לעתיד או בכלל, כדאי שנשאל במהלך השיחה: מה חושבים על כך ההורים? הורים של מתבגרים מורגלים במאבקים ובתחושת תסכול, ולעיתים אף ייאוש, אל מול ההתנהגות של ילדיהם. חלק מהם מנמיכים ציפיות, ואומרים לנו בכנות מביכה מילים כמו: "אני כבר התייאשתי ממנו, אני לא יודע מה לעשות עם הילד הזה". יש בכוחנו, המחנכים, להאיר להורים את האור המוכר של ילדיהם, אשר חציית הגבולות, המעורבות הרגשית בלבד ("העיקר שיעבור את המבחן"), או זו הטוטלית שמתמכרת לפנטזיה שלנו כמחנכים שמצילים את הנערים ומשוכנעים כי לנו אכפת מהם הרבה יותר מאשר להוריהם זרה היא זו ִ האכפתיות החורגת מגבולות הג המצומצמת להצלחה במשימה הלימודית

*ספרו של דותן לוי, "דרוש כפר – חינוך למשמעות" יצא לפני חודשים מספר (סקירת של "קשר עין") 281 הספר פורסמה בגיליון

36