קשר עין גליון 286 - ירחון ארגון המורים - פברואר 2019

רענן שקד

אני לא זמין

מדינות בעולם מחוקקות חוקים שמאפשרים להגביל את הזמינות של עובדים בשעות הפנאי. למה בישראל זה לא יכול לעבוד? 11.1.2019 - לילות" של "ידיעות אחרונות" ב 7" פורסם במוסף

אתמול בבוקר הלכתי לעבודה. בערב העבודה קפצה אליי הביתה וכמעט שכחה ללכת. בסוף הייתי צריך להשכיב את הילדים וביקשתי ממנה למצוא את הדלת בעצמה, אבל מאוחר בלילה הרגשתי שנתתי לה ללכת באופן שאולי לא היה לה לגמרי נעים, אז התקשרתי אליה. העבודה הייתה, כפי שציפיתי, קרירה ומרוחקת, אבל אחרי שדובבתי אותה התברר שהיא באמת נעלבה ממני, וממש תשמח – בלי לחץ, כן? – אם אני אתן לה איזה זמן עכשיו. העבודה ואני יחד כבר די הרבה שנים, ועם הזמן היא רק הפכה תלותית ונזקקת יותר. אני רואה בזה מחמאה, אבל לפעמים, אתם יודעים, קשה להגיד לה לא בלי לחשוש שהיא, חס ושלום, תעשה משהו קיצוני כמו להיפטר ממני או להיעלם לי. ואני לא יוצא דופן. ישראלים תמיד עבדו קשה יותר – שבוע שעות, ואף 42.5 העבודה הממוצע בישראל משתרע על פני אחד מאיתנו, כידוע, איננו ממוצע – ואין לכם שום דבר לגיטימי יותר ממייל או טלפון מהעבודה בשעות הערב. כמו כן טרם נולדה מודעת הדרושים הישראלית שלא תחפש “כרישים״ המוכנים “להתאבד״ על התפקיד – שוק העבודה המקומי תמיד היה, בעיני עצמו, מצדה של האוקיינוסים. ן ֶ העניין הוא שלהוציא הדוש הנצחי שיכריז למחרת באופּ בלילה״ – יופי, חמוד, 11 ייס ש״טחנו פה אתמול עד ֵ ספּ הסיבה שאין לך חיים היא שממילא הם לא יתקרבו אליך – רובנו זקוקים כיום להגנה בסיסית מול פלישת שעות העבודה לכל יתר השעות. בצרפת כבר עבר חוק המעניק לעובדים זכות להתעלם ממיילים ששלח המעסיק לאחר תום שעות העבודה. בהודו הוצע חוק זהה – בנוגע לשיחות טלפון מהבוס לאחר

רובנו זקוקים כיום להגנה בסיסית מול פלישת שעות העבודה לכל יתר השעות; הזמינות הטכנולוגית המכתיבה טשטוש גבולות תמידי בין שעות עבודה לפנאי מייצרת תרבות ששוכחת לנשום שעות העבודה – למרות שנראה שהסיכויים להעברתו הם קלושים, כי הודים הם די ישראלים בקטע הזה; הם יתקשו לוותר על ארשת החשיבות העצמית המטופשת שהם עוטים עם כל שיחה נכנסת מהעבודה, בשעה שבני משפחתם נאלצים לסתום כי הבוס הוא תמיד הילד המועדף. הזמינות הטכנולוגית המכתיבה טשטוש גבולות תמידי בין שעות עבודה לפנאי מייצרת תרבות ששוכחת לנשום, החל בלקוחות שלא יחכו למחר, דרך בוסים שהופכים לנוירוזה מהלכת, ועד לפרופורציות שבהיעדרן נראה כל ג’וב פקידותי זוטר כמציל חיים, וכל מצגת לאפליקציה, שאיש אינו מחכה לה, כהרת גורל. ברמה הזאת, לפחות, הצרפתים צודקים. ולא רק הם. גם בפסגות ההיי-טק הקליפורני מתעקשים כיום על הפרדה ברורה בין שעות עבודה לפנאי. ישראל, מצידה, עדיין לוקחת את העבודה לריאות בכל שעות היממה. אולי מדובר בשרידי האתוס המפא״יניקי, אבל סביר יותר שמדובר בעוד סימפטום לטשטוש הגבולות המוחלט – בכל התחומים - שבתוכו ישראלים חיים. מצידי לפחות, כאות הזדהות עם החוק הצרפתי, אני לא עונה לשום ווטסאפ מהמערכת בקשר לטקסט הזה אחרי השעה חמש וחצי, וגם פה באתי לקראתם.

17