קשר עין גליון 289 - ירחון ארגון המורים - מאי 2019

כשישולבו בכיתתכם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, קבלו אותם באהבה - מתוך הכרה ביכולת התיווך שלכם, מתוך העלאת המנעד הרחב של השונוּת בכיתה למוּדעוּת ומתוך יכולת מוחלטת לסמוך על הטקסט והאפשרויות הערכיות הגלומות בו מיהו האחר? האם האחר הוא הלא-קונבנציונלי, שלא עומד בציפיות? שונה במראה? מהן התפיסות הרווחות באשר להתמודדות עם החריג? (הסיפור מציע שתי אפשרויות: זו של המספר, שמייצג חוסר קבלה, וזו של אודי, שמייצג קבלה מוחלטת.) וגם: מי חזק יותר - היחיד או החברה? (אודי קיבל את האחר אך התקשה להתמודד עם החברה.) במהלך השיעור המורה יכול להשתמש בכלים מן ההוראה הוא שהמורה ) 16 ( המתווכת, שאחד העקרונות החשובים בה הופך להיות מתווך אנושי, על ידי כך שהוא שם את עצמו בין הגירוי ללומד. בדרך זו הוא הופך את המקרי למכוון ומאפשר מפגש משמעותי בין הלומד לבין הגירוי. המורה מציף בחדר הכיתה את השאלות הקשות שעולות מהטקסט העוסק בחריגות ומאפשר התמודדות עימן בידיים אמונות ובטוחות. לסיכום, אם כל מה שקראתם עד כאן נשמע לכם מוכר, דעו שלכך חתרתי. במשך שנים אנחנו מלמדים בכיתות מעורבות. כמעט בכולן יושבים תלמידים שונים, חלק מהם מצוינים וחלק מהם מוגדרים תלמידים מאתגרים. במשך שנים אנחנו מתווכים להם מסרים על החיים באמצעות סיפורים, מחזות ושירים. אז כשישולבו בכיתתכם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, שחלק מהם מורכבים, קבלו אותם באהבה - לא מתוך כעס או חשש, אלא מתוך הכרה ביכולת התיווך שלכם, מתוך העלאת המנעד הרחב של השונוּת בכיתה למוּדעוּת ומתוך יכולת מוחלטת לסמוך על הטקסט והאפשרויות הערכיות הגלומות בו.

ומעל כל אלו, לא עמד בקריטריונים של חברות ו”תמיד נעלם כשהיה צריך אותו באמת”. אודי, לעומתו, רואה את הדברים אחרת לגמרי. בניגוד למספר, אודי אוהב אותו ומקבל אותו כפי שהוא. לא שופט, לא מבקר, לא מנמיך, לא משפיל. בשבילו הוא חבר ובזכות . ) 13 ( כך שרדה מערכת היחסים ביניהם במשך שש שנים אולם קולו של המספר משתלט על השורות, וכך קרה שיום אחד, לאחר שאודי מבקש מהחבר-מלאך שלו לעוף ונענה בשלילה, הוא דוחף אותו מהגג והמלאך נופל אל מותו. בקריאה ראשונה נראה שסיבת מעשהו של אודי אינה ברורה, שהרי ניתן להניח שהוא לא רצה במותו, כי הוא היה חבר שלו: אם הוא קיבל את החבר-מלאך שלו כפי שהוא, למה היה צריך להעמיד אותו למבחן? ואם הוא לא קיבל את החריגות כפי שהיא, איך אפשר להסביר את התגובה שלו עם מות המלאך? (אודי הסתכל עליו המום, שוכב על , אך בקריאה שנייה הדברים מתבהרים: ) 14 ( המדרכה למטה קולו של המספר השיפוטי, המנמיך והמסרב להאמין - הוא הקול שסוגר את הסיפור: “ואז הוא הבין סוף סוף שמכל הדברים שהמלאך אמר לו שום דבר לא היה נכון, שאפילו .ומכאן ) 15 ( מלאך הוא לא היה, סתם איש שקרן עם כנפיים” עולה שאלת היכולת של החברה לאמץ אל שורותיה את החריג. האפשרויות הגלומות בסיפור הן מבחינה רטורית הן מבחינה חינוכית, הסיפור מזמן עיסוק בכמה שאלות שנוגעות בחריגות ובהתמודדות עימה:

וניתן לקרוא עליהם במסמכים הבאים: אגוזי, מ. ופוירשטיין, ר. "דרכים בהוראה-התאוריה של הלמידה המתווכת ומקומה בהכשרת מורים", אוחזר מתוך אתר מופ״ת וגם: משרד החינוך, המינהל הפדגוגי, אגף א' חנ"מ, "תהליכי הוראה לתלמידים עם צרכים מיוחדים", אוחזר מתוך אתר משרד החינוך

.25 ' ) קרת, א. געגועי לקיסינג'ר, עמ 13 ( .26 ' ) שם, עמ 14 ( .26 ' ) שם, עמ 15 (

) קצרה היריעה מלהציג את עקרונות ההוראה המתווכת כראוי לה. רק 16 ( אציין שההוראה המתווכת נשענת על עקרונות ממשנתו של ראובן פוירשטיין

16