קשר עין גליון 290 - ירחון ארגון המורים - יוני 2019

בוריס גורביץ׳

חונך ותלמיד בזרם החינוך הדיאלוגי, בית הספר “הבית העגול“ בפרדס חנה; בעל הבלוג “מורה בפלוס“

ילדתי, מה למדת היום? הרהורים על המושג למידה

כולנו מכירים את הרוטינה היומית, הנפוצה במשפחות רבות, בה הורה אוסף את ילדתו מבית הספר ושואל אותה “מה למדת היום?“ - לכאורה, שאלה תמימה ואמפתית בניסיון ליצור שיח. הורים רבים מתעניינים בשלומם של ילדיהם הנמצאים שעות רבות בבית הספר, ומקווים לקבל תשובה מפורטת. למרבה פליאתם, פעמים רבות התשובה שאותה ישמעו היא “לא למדתי היום כלום“. נסו לדמיין מצב הפוך – ילד אוסף את אימו מעבודתה ושואל אותה מה היא למדה היום. אם נצא מנקודת ההנחה שלמידה לא מתחילה ומסתיימת בבית הספר - כולנו ממשיכים ללמוד במשך חיינו, הרי שאלתו של הילד קצת מוזרה, אך לגיטימית. התקשיתי לענות על השאלה ״מה למדתי היום?״ בעצמי. סרקתי בראשי את אירועי היום, והוספתי גם את אירועי אמש, אך בכל זאת נותרתי בלא מילים. לא הצלחתי להעלות למוּדעוּת שלי פריט ידע או מיומנות כלשהי שצברתי או חיזקתי. האם הפסקתי ללמוד? למידה מודעת ולא מודעת רוב תהליכי הלמידה, המתרחשים בבגרות וגם בילדות,

הם תהליכים לא מודעים. לעיתים רחוקות האדם מזהה בו עצמו תהליך של למידה. ברור כי אדם שילך לסדנת בישול ללא ידיעה איך להפעיל תנור ובסיומה ידע להכין פשטידה, יעיד כי עבר תהליך של למידה. אך נסו לחשוב איזה נפח מהידיעות ומהמיומנויות שלכם למדתם בדרך כזאת. רוב תהליכי הלמידה הם משולבי חיים ושזורים ביום-יום בדרך טבעית, לא מכוונת ולא מודעת. אפילו המיומנויות הקלסיות, כמו קריאה וכתיבה, אשר נוטים לייחס את למידתן לבית הספר, לא באמת נרכשות בבית הספר במלואן. החשיפה לאותיות, מילים וסיפורים מתחילה בגיל מוקדם מאוד, וכך מתחיל להיבנות מודל מנטלי של המיומנויות האלה. בחברות מסוימות נראה שילדים לומדים לקרוא ולכתוב גם ללא שום סוג של למידה פורמלית, רק מחשיפה לסביבה

32