קשר עין גליון 293 - ירחון ארגון המורים - אוקטובר 2019

מנכ״ל מרכז חינוך ליאו באק - חיפה | הרב אופק מאיר

ראש השנה המקורות היהודיים מלמדים דברים יפים על משמעות הרצון להשתנות ולהשתפר בכל שנה

זה של ראש השנה, ביום טוב אפשר וצריך לדבר רבות ולהתגאות בהישגיה הגדולים של מדינת ישראל, מעצמת הייטק, פרסי נובל, כלכלה משגשגת ועוד. וכן, ישראל היא תופעה מיוחדת אף בקנה מידה בינלאומי בתחומים כה רבים. לעמדה זו נמצא סנגורים רבים במנהיגות ובממסד. ואכן, ישנם יסודות ועובדות רבים המחזקים את עמדתם; מצבנו במידה רבה טוב מתמיד, רוב העם היהודי חי בבטחה, חציו במדינה עצמאית וריבונית, החברה הישראלית משגשגת, פורצת דרך ופורחת בתחומים רבים, ובמידה רבה אנחנו אכן אי של יציבות, בוודאי במזרח התיכון. חשוב לזכור כל זאת, ולא רק ברגעי מצוקה ומשבר. עלינו לזכור תמיד שיש הרבה מאוד אור, ודברים טובים מאוד שאינם מובנים מאליהם בחברה בכלל ובחברה הישראלית בפרט, ועלינו להכיר בהם ולהוקירם תמיד. זה גם על הכישלונות, ביום דין אולם אפשר לדבר רבות על השחיתות ועל הריקבון, הפושים בחלקות רבות וטובות בארצנו. על הפערים הכלכליים, על ההסדר ההולך ומתרחק לשלום ולפיוס בין שני העמים היושבים בארץ הזאת, על הניכור התרבותי, על רדידות השיח ועוד. גם לעמדה זו יש מגינים וטוענים רבים, וגם להם במידה רבה יסודות מוצקים לעמדתם במציאות חיינו. חשוב מאוד, גם ברגעי שמחה וגאווה, לזכור כי הדרך עוד ארוכה מאוד, וכי אתגרים רבים עוד לפנינו בדרך להיות חברה מתוקנת שתמלא את ייעודה להיות ברכה ואור לעמים. אך לא זו ולא זו העמדה שאני מבקש לבחון בימים אלו. אני שומע את הקריאה הגדולה המזדקקת לה מן המילים ומהקולות, מהפיוטים ומן התפילות, מהלימוד, מההלכה ומן המנהג. הקריאה המבקשת מאיתנו לבחון את עצמנו – עד כמה אנו קרובים אצל עצמנו? עד כמה אנחנו נמצאים

בעמדה נפשית ובמוכנות להיאבק על היקר לנו? עד כמה אנו מוכנים ורוצים באמת להשתנות ולהשתפר? לא בדיקה של "החברה" החיצונית – של הישגים וכישלונות – אלא בחינה אישית ועמוקה של רצון ואפשרות להשתנות ולהשתפר. זוהי הלוא המשימה הקשה ביותר בחיי אדם, וזהו המסע שבו נזכה מדי שנה מחדש להיות אדם.  כך פוסקת המשנה. "עד שירצה את חברו", להיות אדם שיודע למחול הרצון עד שיחזיר לחברו את ולסלוח, לשכוח את ריב העבר ולהמשיך הלאה. עד שיחזיר לו את הרצון להיות אדם שמקשיב ורגיש לעצמו ולזולתו. עד שיחזיר לאדם הפגוע את הרצון שלא לאמץ ולא לאטום את לבבו בפני הפוגע. כמה פשוט, כמה קשה. אלו – הרצון, האמונה והמודעות לכך שאפשר תמיד אחרת מכריעים אם נבחר בחיים או במוות. "הרצון" הוא שיכריע ויקבע אם נשכפל בעתיד את חיינו מהעבר, נצדיק אותו, ונילחם על צדקתו, או שנעז ונוכל להתחיל מחדש – לבחור בחיים, בהווה ובעתיד, ולהניח לעבר, להתפייס, להתפשר ואף לסגת כשצריך. וכל זאת כדי לפנות מקום לעתיד טוב יותר. בתפילת מוסף של ראש השנה נמליך על עצמנו מחדש את מקור החיים, ובשפה הדתית – האלוהים, ועם סיום פרק

37