קשר עין גליון 294 - ירחון ארגון המורים - דצמבר 2019

מורה לתקשורת; קפטן קבוצת הקטרגל, מחוזות חיפה והצפון | אמיר ארבל

באתי בגלל הכדורגל, נשארתי בגלל האנשים

על קשר מיוחד שנוצר בין שחקני קבוצת קטרגל של ארגון המורים

, קריית חיים, דקה לפני שריקת הפתיחה של 2018 פברואר משחק קטרגל בליגה למקומות עבודה. על המגרש בחולצות לבנות חמישה מורים מקבוצת ארגון המורים, מולם חמישה כבאים חסונים מסיימים את החימום ומתקרבים אל עיגול האמצע לשריקת הפתיחה. בשולי המגרש פורץ ויכוח בין שני ילדים שכנראה שיחקו בחוץ ונכנסו לראות את המשחק, כבני , אולי פחות. אחד מהם פורץ בבכי. השופט רוצה להתחיל את 10 המשחק, אבל מבחין פתאום שכל המורים שהיו עד לפני רגע על המגרש נמצאים כרגע ליד שני הילדים, מרגיעים, משכינים שלום. פתיחת המשחק נדחתה. ככה זה כשיש מורים באולם. .24 / 7 הם מורים בתפקיד למרות הזיקה והאהבה הכנה לספורט מגיל צעיר מאוד, לא הצלחתי להתמיד במסגרות ספורטיביות בחיי הבוגרים. תמיד אחוז 100 - משהו היה חסר שם כדי לגרום לי להתמסר ב לשחרור אנדורפינים על בסיס קבוע. נרשמתי לחדרי כושר ולא הלכתי, הצטרפתי לקבוצות “חברים” בכדורגל ובכדורסל והמוטיבציה להרים את עצמי מהספה בערב לא הייתה קיימת. סיפרתי לעצמי אין ספור סיפורים: שהילדים עדיין קטנים, שאני עלול להיפצע, שאין לי מערך שיעור למחר - ועוד סיפורים.

אני יודע בדיוק מה השאיר אותי שם ומה משאיר שם גם את חבריי, שהם כבר הרבה יותר אחים מאשר חברים: לגורם הראשון אני קורא “בדידותו של המורה הזכר״, ולגורם השני אני קורא “תכונות דומות, תוצאות מזהירות״ באה התפנית. גררתי את עצמי בכוח למפגש 2015 בספטמבר הראשון של קבוצת הקטרגל של ארגון המורים, למורים ממחוזות חיפה והצפון. בליבי ידעתי שזה יהיה חד פעמי, להשקיט את המצפון ובשבוע הבא לא אגיע - V שסימנתי אבל, להפתעתי, משהו קרה שם, תחושה אחרת, מוזרה. אושר? הזדהות? כמיהה? לא הצלחתי לדייק את הרגשות, אבל רציתי המורים 12 להיות שם, לא רק בגלל הכדורגל, אלא בעיקר בגלל שעמדו שם. לא הכרתי אף אחד מהם, ואחרי שעה רק רציתי לפגוש אותם שוב. מאז לא הפסדתי אף אימון או משחק. בכל יום רביעי בערב אני שם, גם בגשם, גם עם חום, אני שם. שנים אחרי אותו אימון פתיחה, אני יודע בדיוק מה 4 , היום

קבוצת הקטרגל מחוז חיפה והצפון

34