קשר עין גליון 294 - ירחון ארגון המורים - דצמבר 2019

בשטח, הרבה פעמים, אנשים כמו צחי הם שקופים, ויש עוד דרך לימוד ארוכה לעשות כדי לשנות מציאות זו. הרי אם נתקרב, נראה שמאחורי הנכות והפיגור נמצא אדם שכמוני וכמוך זקוק לחיבוק ולאהבה, ליחס טוב, למילה תומכת. לא תמיד קורה שהנכות מופיעה בתחילת חייו של אדם. החיים מזמנים לנו אינספור מצבים. במדינה כשלנו, ברגע אחד החיים מתהפכים ושוב לא יהיו כמקודם, ומצבנו כיחיד וכמשפחה יתאפיינו בקשיים רבים. אם תהיה לכל אדם נכה תמיכה חברתית, ותהיה קבלה של כל נכות והנגשה של כל מה שאפשר להנגיש בעולם לאדם הנכה כדי לאפשר לו לחיות את חייו כאדם רגיל, יצומצמו הקשיים כמעט למינימום. החיוך והשמחה של צחי למראה האנשים שאהב היו מחזה מרנין לב. שפת הסימנים שלו הייתה מקסימה ומצחיקה. כשלא רצה ללכת אל מישהו, שהתייחס אליו פחות, למשל, היה מעלים את הנעליים מאחורי הספה. לעומת זאת, כשרצה ללכת, היה מביא בעצמו את הנעליים ונותן לי את מפתחות הרכב ואפילו את התיק שלי ונעמד לפני הדלת. כשרצה סלט מיונז, היה מוציא קופסה של אפונה וגזר ומניח אותה בתוך פיירקס ומוסיף תפוח אדמה רגיל בתוכה.

היה לו צורך לקחת מזכרת מכל מקום שביקרנו בו - כדי שהוא יוכל לזכור היכן היה וגם לספר על כך כל השבוע שלאחר מכן. וכל כך שמח שהבינו את משמעות המזכרות שלקח. כל חייו מחוץ לבית, במעון היומי או בקייטנה, היו מדווחים במחברת קשר יומיומית וכך היה אפשר לתווך לו את החיים מהבית החוצה ובחזרה. היום, ובמשך כל השנה החולפת, אני נזכרת בכל מיני מחוות שעשה איתנו במשפחה, והמון פעמים מוצאת את עצמי מחייכת. אזכור אותך, בני, שלימדת אותי מהי אהבה ללא תנאים, אהבה שאינה תלויה בדבר. מתגעגעת וחסרה אותך כל הזמן אימא ומצרפת את כל המשפחה

41

Made with FlippingBook Publishing Software