קשר עין גליון 295 - ירחון ארגון המורים -ינואר-פברואר 2020

מורה לתיאטרון בקריית החינוך ברנקו וייס ע״ש רבין, מזכרת בתיה | אסנת פרל

“יוצא לאוויר״ הצגה חינוכית שנולדה משיתוף פעולה עם תלמידים בוגרים

ברצוני לשתף אתכם בחוויה ייחודית שחוויתי עם שלושה מתלמידיי הבוגרים, ביצירת הצגה חינוכית. בעשרים השנים האחרונות לחיי אני עובדת כמורה לתיאטרון במגמות תיאטרון בבתי ספר תיכוניים. אני מלווה את התלמידים מכיתה ט׳, משלב האודישנים למגמה, בשלוש השנים של הלימודים במגמה בתיכון - ואת חלק מהם אף לאחר סיום לימודיהם בתיכון, במהלך השירות הצבאי ובחיים האזרחיים. בגלל אופי המגמה והלימוד בה אני מצליחה להכיר את התלמידים לעומק וחווה איתם חוויות משותפות. אני דואגת לשמר את הקשר איתם אחרי סיום הלימודים. זה מתחיל בכך שאני מזמינה אותם לעזור בהכנה לבחינות הבגרות של התלמידים הצעירים, בכיתה י״א. התלמידים הבוגרים באים לבית הספר, לפני הגיוס, בזמן חופשה מהצבא או לאחר השחרור, ובהתנדבות מלאה חונכים את תלמידי המגמה. כך שנה אחרי שנה. הדבר היה למסורת וכולם מרוויחים מכך. התלמידים הצעירים מתרגשים מהקשר ומהדיאלוג עם התלמידים הבוגרים (שהפכו למעין סלבס בבית הספר), הבוגרים מתנסים במקצוע (מי יודע, אולי יבחרו ללמוד אותו בהמשך), ואני מרוויחה עזרה ענקית, נחת רבה וקשר עם אנשים מדהימים. לפני כשנה וחצי שוחחתי עם תומר יוסף, אחד מבוגרי המגמה בקריית החינוך ברנקו וייס ע״ש רבין במזכרת בתיה, שסיים את לימודיו בבית הספר למשחק יורם לוינשטיין, ושאלתי אותו: “מה דעתך שנעשה פרויקט משותף? נמצא סיפור מעניין, אני אכתוב הצגת יחיד ואתה תשחק בה?״ תומר נתן לי את הסכמתו, ויצאתי לחפש סיפור מעניין להצגה.

מימין לשמאל: תומר, אסנת ויונתן לפני הצגה

כל השנים ליווה אותי מקרה שקרה לבוגר אחר שלי, כשלימדתי במגמת התיאטרון בתיכון אוהל שם ברמת גן. שמו יונתן פררה, ועובד כמוזיקאי. התקשרתי אליו, סיפרתי לו 34 היום הוא בן על הרעיון שלי, ושאלתי אם אוכל להשתמש בסיפור שלו. “אני לא מבין מה כל כך מעניין בסיפור שלי,״ הוא אמר, “אבל אם את חושבת שכן - אני סומך עלייך. אשמח לשתף (בסיפור), ויותר מזה, אשמח לנגן בהצגה״. וכך נולדה ההצגה “יוצא לאוויר״, הצגת יחיד מוזיקלית. יש שחקן על הבמה, ומוזיקאי על הבמה, ושניהם בוגרים שלי. הכיף הגדול במה שנוגע לבוגרים שלי הוא שאני מרגישה איתם כבתוך משפחה, האהבה גדולה וללא תנאים. בתהליך עבודה משותף, שכל אחד תרם בו את תרומתו ואת רעיונותיו, גיבשנו את ההצגה. משהושלמה ההצגה, חיפשתי מישהו שינהל אותנו, כדי שנוכל להתפנות ליצירה - ופחות לחוזים, הצעות מחיר וכדומה. פניתי לשיר שושן, בוגרת המגמה שלי ממזכרת בתיה, שבשנים האחרונות עובדת כמנהלת אישית של אומנים, והצעתי לה לנהל את ההצגה, והיא הסכימה. עוד בת הצטרפה למשפחה. בחצי השנה האחרונה אנחנו מעלים את ההצגה בבתי ספר. נושא ההצגה הוא לקיחת סיכונים בגיל ההתבגרות והתנסות בסמים. התגובות של התלמידים הצופים בהצגה מרגשות. בשבילי זו הגשמת חלום.

24