קשר עין גליון 295 - ירחון ארגון המורים -ינואר-פברואר 2020

מורה ללשון ולספרות עברית בתיכון מקיף מושירפה | אבראהים אבו בכר

החינוך כמנוע למיגור האלימות הגואה במגזר הערבי

לחינוך כוח אמיתי לעצור את מחול השדים הזה

“האלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת״ (אייזק אסימוב)

בכל מקום ולהטיל את אימתן על האוכלוסייה, מתחת לאפה של המשטרה. גם מנהיגות המגזר הערבי בישראל סופגת קיתונות של ביקורת על תפקודה הלקוי. הטענה כלפיהם היא שהם מפנים את כל האנרגיות והמשאבים שלהם לכיבוי השריפות של אחרים בזמן שהבית שלהם בפנים בוער. קברניטי הציבור הערבי אינם עושים די למען האוכלוסייה המקומית, שסבלה הולך ומחמיר - כך טוענים, על כל פנים, במגזר הערבי. המשטרה דוחה בביטול את ההאשמות המוטחות בה, בטענה שהאוכלוסייה הערבית אשמה במצב שנקלעה אליו - כי אוכלוסייה זו נרתעת מכל סוג של שיתוף פעולה עימה לאיתור מקורות הנשק והחרמתם. לא רק זאת, לדברי המשטרה, היא נתקלת בהתנגדות רחבה מצד האוכלוסייה ומנהיגיה להצבת תחנות משטרה ביישובים הערביים לצורך אפשור אכיפת חוק מוגברת. מנגד טוענים ביישובים הערביים שבתחנות המשטרה שם עסוקים אך ורק בכתיבת דוחות לנהגים ואילו מהפשע האמיתי הם מפחדים. הימנעותה המגמתית של המשטרה להיכנס בכל הכוח לתמונה גורמת להרמת הרבה גבות ברחוב הערבי. יש, ללא ספק, הרבה צדק בחלק גדול מהטענות על התפקוד הלקוי של המשטרה ועל פעילותה המהוססת והמגומגמת

המגזר הערבי ממשיך להתבוסס בדמו חרף זעקות השבר וה׳געוואלד׳ שהגיעו ללב שמיים... גל הרציחות ממשיך להלום בעוצמה במגזר הערבי ולגבות ממנו מחיר דמים יקר מאוד, גם מאנשים תמימים, שנקלעים לגמרי באקראי לזירת האש. הפשיעה ברחובות אינה שוככת, אדרבה - היא הולכת וצוברת תאוצה מיום ליום, כאילו כבר יצאה מכלל שליטה. כמעט לא עובר יום בלי שמקרי רצח זוועתיים יככבו במהדורות החדשות, באמצעי התקשורת השונים. החברה הערבית מאסה במרחץ הדמים, שמטלטל אותה חזק ומערער את תחושת הביטחון האישי שלה. מקרי הרצח התכופים גורמים לאנשים להתהלך בתחושה עמומה של פחד וחוסר ודאות - כאילו נמצאים הם במשחק רולטה רוסית. חוסר התוחלת להתעורר ליום חדש של מציאות טובה יותר, שבה ייפרץ מעגל הדמים המטריד הזה, גורם להרבה אנשים לארוז את מיטלטליהם ולחפש מפלט במקומות בטוחים יותר. השגרה המדממת הוציאה את האנשים לרחובות, למחות על אוזלת ידה של המשטרה בהתנהלותה מול הפשיעה הגואה ביישובים הערביים. מעשי הרצח האחרונים הגדישו את הסאה עד שסבלנותם של התושבים פקעה, ובייאושם החלו להקים קול זעקה מתוך מטרה להפעיל מכבש לחצים על גורמי אכיפת החוק כדי שיפעלו ביתר תקיפות לאכיפת החוק. הם דורשים להתיר את פלונטר הדמים, אך עד כה קריאותיהם נתקלו בקיר אטום, ואין כל שיפור במצב. הזעם בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל הוא רב, והוא מופנה בעיקר כלפי המשטרה, שאינה עושה די, לדעתם, למיגור האלימות. הביקורת הנוקבת מתמקדת בעיקר ברפיסות המשטרה ובחוסר האונים שלה בסוגיית איסוף הנשק הבלתי חוקי שמציף את הרחוב הערבי ומשמש את כנופיות הפשע ב׳מסעי הציד׳ עקובי הדם שלהם. הן ממשיכות לזרוע דם והרס

26