קשר עין גליון 295 - ירחון ארגון המורים -ינואר-פברואר 2020

שהקמתה של ישראל הושפעה השפעה מכרעת מתוצאות השואה, והניצולים ממנה היו לגורם משמעותי ביותר בייסוד מדינת ישראל. במאמר מציין הכותב עוד שאנחנו, אנשי החינוך, עוסקים בשואה באופן בלתי פוסק בגלל הפחד שנער יהודי שיגדל ולא צא ידי חובתו ֵ דע את הפרטים המדויקים של השואה – לא י ֵ י כנער ישראלי. אך מה רע בחשיבה כזאת? אל תשכח, מורה יקר, שעוד מעט ילכו לעולמם אחרוני השורדים, ומי אם לא אנו, הישראלים, אנשי החינוך, בני הדור השני, שיושבים כאן בארץ הרבה בזכותם, ימשיכו את מורשתם? הקדושה שבזיכרון היא שמי שנרצחו הם בני עמנו, לא בני עם אחר אי שם, שאינו מוכר ואינו ידוע. היכן עוד התרחש רצח כזה שהעלים את כל הקהילות היהודיות שחיו אז באירופה? ודאי שיש קשר בין זהות יהודית לבין השואה. הרי הפתרון הסופי, שנהגה ותוכנן בנוגע ליהודים, הוא חלק נורא מעברו של עמנו, ואם יישכח, הדבר יגרום לכך שהבנת ההקשר הרחב של הימצאותנו כאן יחד, במדינתנו הריבונית, תהיה לוקה בחסר – וכך גם הנחלת ההבנה הזאת, והאתגר שהיא מעמידה, לדורות הבאים. שואה כזאת הרי יכולה, חלילה, לצוץ ולהתרחש שוב שנה. 80 אם יקום עוד מנהיג מטורף כמו זה שקם לפני צר לי על הזילות בערך השואה, על הניסיון לגמד את השפעתה ואת קדושתה, ועל כך שבמערכת החינוך בישראל יש מורים הסבורים שיש להפריד בין הוראת זיכרון השואה לבין הזהות היהודית, ולראות בה עוד אירוע היסטורי ברצף האירועים, או שההתייחסות אליה היא “אובססיבית״, ו״במידה מוגזמת״. אני רוצה להאמין שיש עוד רבים הסבורים כמוני.

מוסד יד ושם, שאמון על הנצחת זכר השואה, מציע ש״בחטיבה העליונה יתקיים תהליך של העמקת הידע ההיסטורי במבט בין-תחומי, תוך חיבור ושילוב עם נושאים ערכיים ועם הדילמות העולות בהקשר לזהות יהודית ולמוסר אנושי. נקודת מבט מקיפה זו, מאפשרת להעלות את שאלת משמעותו של השבר העמוק שיצרה השואה, לצד העמקה ודיון בשאלת התמודדות https://education.yadvashem.org עם שאלות של המשכיות״...[ - תוכנית חינוכית בנושא השואה, “בשבילי הזיכרון״]. בהצעה זו של יד ושם יש שילוב של הקניית ידע היסטורי רחב ועיסוק בדילמות בנוגע לזהות היהודית. גם במשרד החינוך סבורים שהוראת נושא השואה כרוכה בהתלבטויות רבות וקשות בתחום הדידקטי והפסיכולוגי, הנעוצות בקושי קוגניטיבי ובקושי נפשי גם יחד. לדעתי, עם הקשיים שמעוררת הוראת נושא השואה יש להתמודד בדרך של פדגוגיה שיטתית, מסודרת ומאורגנת, הן בין כותלי בית הספר הן בלימוד במוזאונים ובמוסדות השונים הקיימים בארץ להנצחתה. אני, כמחנכת ומורה, ובניגוד לכותב, חושבת שנושא השואה הוא בהחלט כלי חינוכי ויש בו ערכים של מוסר וזהות יהודית. מדוע אפוא לחפש אלטרנטיבה כאשר יש אפשרות להורות את הנושא גם למען הזיכרון וההנצחה וגם מצד הטיפול בבעיות מוסר וערכים? כן, הקריאה “לעולם לא עוד״ היא בהחלט חלק מהתובנה הציונית. הרי ברור לכול, שללא השואה לא הייתה קמה מדינת ישראל. אומנם ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם באשר לקשר הנסיבתי בין השואה לבין הקמת המדינה, אבל כולם מסכימים

קשר קוראים מגיבים

39