קשר עין גליון 297 - ירחון ארגון המורים מאי-יוני 2020

מאמר תגובה

מחנך, מורה להיסטוריה ומחשבת ישראל בגימנסיה העברית בירושלים | מתן קפלן

״לעולם לא עוד - מספיק ודי!״ 294 תגובה לשתי התגובות על מאמרי מגיליון

את אמיתותה כיום, והדגש שאנו נותנים לכך, כמורים ובמסעות לפולין, הוא לא הכרחי. נוסף לכך ד"ר גולן כותבת על הקריאה הציונית (אם אפשר לקרוא לכך קריאה ציונית, יש עוד עמים שאומרים זאת לעצמם) – "לעולם לא עוד". האם זו המורשת שארצה להנחיל לילדיי? האם השואה היא מורשת? האם אירוע שלילי (לעולם לא עוד) מגדיר את זהותי? השאלה שלי מכוונת לשאלת "חינוך למוסר" מהשואה – איני חולק על ההיסטוריה של השואה כאירוע שלא היה כדוגמתו. אני חולק על הכותבת בכך שהכיוון שאליו אני מחנך הוא כיוון לחיוב ולא לשלילה. וכך טענתי שבידינו אוצר מוסרי, חינוכי, ערכי, בן אלפי שנים, שכרגע כל מי שרוצה ללמד אותו נחשד מייד בהדתה. לבסוף, הכותבת מוכיחה את טענתי בדבר הקדושה של ערכים חילוניים – "צר לי על הזילות בערך השואה, על הניסיון לגמד את השפעתה ואת קדושתה" – השואה היא תחום קדוש ואסור לדבר עליה – בזילות (האם דיברתי עליה בזילות, תמהני). אני חולק על אופן זה של הבניית הזהות הלאומית היהודית של התלמיד. אני אכן חושב שזהות לאומית חייבת להיות עמוקה יותר, דורשת חקירה, הבנה והתמודדות עם אוצרות התרבות היהודיים: תנ"ך, משנה, תלמוד, ספרי הגות יהודיים. אני מזכיר שוב, שהכותבת לא הוכיחה מהם ערכי המוסר והזהות שאפשר לבנות באמצעות השואה. אני טוען שאי אפשר. אני יכול ללמוד להיות אדם טוב גם מהתנהלות יום יומית בסופרמרקט.

שמחתי לקבל תגובות למאמרי על נושא זיכרון השואה, שכן כוונתי לעורר דיון ער ופורה סביב הנושא. בשורות הבאות אגיב לגופו של עניין, אמנע מלהגיב לגופו של אדם. המגיבה הראשונה היא ד"ר רינת גולן ותגובתה מפליאה אותי מאוד. מצד אחד, הכותבת טוענת שאני בור, ואיני יודע מדוע. בגלל שאמרתי שהשואה היא אירוע היסטורי? האם היא אינה אירוע היסטורי? מצד שני, היא מעידה על עצמה שאינה מתמחה בנושא השואה. דעתי היא דעתי, ואינה מעידה על בורות בהכרח, אולי על דעה שהכותבת לא נפגשה עימה. כמו כן מעולם לא כתבתי כהתרסה את המשפט "מדוע חשוב שתלמידינו ילמדו דווקא את נושא השואה, מה בו מרכזי וחשוב לנו כאומה...", אלא כשאלה, שתאפשר לי פתח לתשובה שאולי לא כל אוזן תאבה לשמוע. בתגובתה העלתה ד"ר גולן גם את השאלה על "תפקיד המורה כאיש חינוך בישראל וכמנחיל ערכים יהודיים ואוניברסליים לדורות הבאים" ועם שאלה זו התמודדתי במאמרי. ד"ר גולן כותבת שאכן יש לשקול מחדש את האפשרות לתת משמעות לנושא במסגרת שיעורים בארץ בדרך שונה מזו שבה זה נעשה עד כה, ואני מסכים עימה בעניין זה. היא ציטטה את מוסד יד ושם ואת משרד החינוך שמתלבט רבות בשאלה כיצד להנחיל את הנושא הזה לתלמידים, מבחינה פדגוגית וערכית. אני טוען כי הנחת היסוד – שאפשר להנחיל רעיונות וערכים באמצעות הנושא הזה – היא הנחה שיש לבחון שוב

40