קשר עין גליון 297 - ירחון ארגון המורים מאי-יוני 2020

בשואה, בפוגרומים, בגירושים ובהתנגדות להם על ידי הציונות. טענה זו שטחית מאוד מבחינה היסטורית, והתפיסה שהגלות ניוונה אותנו כעם היא תפיסה ארכאית שכבר קמו לה מתנגדים רבים עוד בראשית הציונות. מה גם שאנשי העלייה הראשונה (דגש על העלייה הראשונה) היו אנשים דתיים שהביאו עימם את מורשת עמם מהגלות, והתנועה הציונית לא הייתה יכולה להביא למהפכה ללא ידיעות הוגיה, סופריה, אנשיה, חלוציה ברזי הספרות היהודית העתיקה. כפי שכתבתי לעיל, התפיסה הרואה בצרות ובסבל מגבשי זהות, מורשת, היא תפיסה שאני מתנגד לה. היא התפיסה הגלותית "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". ד"ר גרנות כותב "צר לי על כי אנו נזקקים לתזכורות הקשות..." - אך, מבחינתי, אם השואה היא דרך לקנות את רגשות העם אני לא אקח חלק בתפקיד זה. אני מחנך את תלמידיי לאקטיביזם לאומי. אני מחנך את תלמידיי על בסיס המורשת היהודית משכבר הימים, על בסיס המורשת האנושית ועל בסיס ההיסטוריה היהודית והעולמית. לתפיסתי המעוגנת במחקרי תולדות הציונות, התנועה הציונית, חובבי ציון, העליות הראשונות – אלה ביקשו לחדש את המורשת הלאומית לא על בסיס האנטישמיות הרווחת במזרח אירופה, אלא על בסיס ההון והעושר הלאומי, הדתי והתרבותי היהודי שיהווה את הלאומיות היהודית המתחדשת במדינת ישראל. אני טוען שלשם כך יש לנער את האבק מספרי הקודש שלנו, מספרי ההיסטוריה, ולהראות את החן והיופי שבהם. אני רוצה לשמור על קיומי, זהותי, כי יש משמעות מהותית לקיום יהודי הקיים גם ללא עזרת עזרים חיצוניים שליליים.

הכותבת טענה שלמסע לפולין יש המשך של מורשת – בשואה אנשים נרצחו בגלל היותם יהודים. זו המורשת שאני רוצה להנחיל לילדיי?! לתלמידיי?! המגיב השני למאמרי הוא ד"ר משה גרנות. ד"ר גרנות טען שהשואה היא אירוע נחקר וייחקר גם בעתיד, השואה היא אירוע היסטורי ייחודי שלא נוכל להבין אותו לאשורו. לכך אני מסכים – ובכך גם כוונתי ב"אירוע לא ברור ומורכב". השואה אינה ברורה דייה, כמו כל אירוע היסטורי נחקר, ולכן מחקר ההיסטוריה יתפתח תמיד. לעולם לא נוכל להבין אירוע היסטורי זה, וכאן בדיוק הבעיה – אם לעולם לא נוכל להבין את האירוע הזה, וכפי שהוא כותב: "לעולם לא נצליח להכיל את הסבל של אם אחת מתוך שישה מיליון הקורבנות... כמה שהדמיון שלנו ירחיק לכת לא נוכל להכיל את פחד המוות של המועדים לסלקציה...", מה לי ללמוד מהאירוע הזה על החוויה היום-יומית שלי? האם כדי ללמוד מוסר אני צריך להרחיק לכת? מעולם לא טענתי במאמרי שאין עובדות, שאין עדויות. אל יצטייר בעיני הקורא שאני מכחיש שואה. כאירוע היסטורי חייבים ללמד אותו לאשורו ולהציב את הסיפור ההיסטורי השלם. ד"ר גרנות ממשיך – "האם יש עם בעולם שאיננו מלמד את ילדיו את ההיסטוריה שלו, על עליותיה וירידותיה?... איך אפשר להתעלם מאירוע משמעותי כל כך בקורות ישראל כשמבקשים להנחיל ערכים לדור הצעיר?", וממשיך הכותב ומפרט את שנות גלות עמנו, פחות או יותר, וטוען כי העמים 1,800 האחרים שבקרבם היה עמנו בגלות היו "רובם ככולם עוינים". וכאן היא נקודת המחלוקת שלי עם ד"ר גרנות, ותגובתו של הכותב מחזקת את טענתי – על פי הכותב די לו, כמרכיב זהות,

41