קשר עין גליון 297 - ירחון ארגון המורים מאי-יוני 2020
מורה ללשון ולספרות עברית בתיכון מקיף מושירפה | אבראהים אבו בכר
לצאת
למרגלות הגבעות המוריקות התפרצו לחיים פרחים בשלל צבעים עוצר נשימה ושובה לב; פרחי בר, שרק תמול שלשום רעדו בחורף המקפיא, ונהרו היום הלומי גיל וששון לחוג את בוא האביב אל החיים
רוח חיים בטבע המנומנם והמתעורר בעצלתיים. קבוצת זאטוטים, ששמחו על ההזדמנות שנקרתה בדרכם, התרוצצו מדושני עונג בשדות הפתוחים. שאגות השמחה שלהם הגיעו למרחקים, והבהילו עדת חתולים גדולי ממדים, שישבו בחצי גורן והתמתחו להנאתם בשמש האביבית וליקקו את קצות שפמם בסיפוק רב. הילדים פתחו לפתע במרדפי סרק אחרי פרפרים צבעוניים, שלהטטו באוויר והתישו אותם עד כלות. לפנות ערב שבו הילדים לבתיהם, רעבים ומותשים, אך מאושרים וטובי לבב. מהופנט בהיתי ארוכות בפריחת עצי השקד, שלבשו שמלות כלה לבנות במעלה הגבעה הסמוכה, אשר הלכה והתכסתה בבתים קטנים צמודי קרקע שרעפים אדומים בצבצו מהם. אט אט החלו הרעפים האדומים להיעלם בחשכה המזדחלת. יואו! מה יפתה פריחת עצי השקד במורדות ההרים! בוואדיות צרים ומפותלים, לאורך בקעה רחבת ידיים ומשופעת צמחייה עבותה, זרמו מים לאיטם, והשמיעו ניגונים חרישיים, שכאילו הגיעו מעולמות נידחים ונסתרים. ניגונים חרישיים אלה נשזרו בהרמוניה מפליאה עם הטבע, הם צמררו את הגוף והרטיטו אותו עד כאב. על גדות הוואדיות צמחו עצי אקליפטוס גבוהים וענפים, ושם, על צמרות העצים, עמדו ציפורים כמהות חיים ושרו שירי אהבה אלמותיים, וקראו לאנשים לצאת ממצריהם אל החיים ולהתמוגג מהפלא האלוהי המהמם הזה בטרם יכבו האורות וירדו הצללים... בטרם יכבו האורות וירדו הצללים...
הינה ימים טובים באים. החורף עבר, הגשם חלף הלך לו, עבים אימתניים, שהטילו את אימתם על פני הארץ, התפוגגו ואינם נראים עוד בשמיים, ועת האביב הגיעה. הזמיר שר בכרמים, וזמירותיו שיכרו את החושים והעירו את הטבע הרדום לחיים. השדות נדפו ניחוחות ממכרים של פרחים ריחניים. שמש פז הפציעה אי שם בשמיים במלוא הודה והדרה, ובישרה את תחילתו של עידן חדש. יצאתי לנשום אוויר פסגות ולחזות בהתעוררותו האיטית של הטבע לאחר שוך הגשמים. כמוכה ירח צפיתי-בהיתי בנופי הטבע הפסטורליים, שהלכו והתחלפו מול עיניי המשתאות, וסגרו עליי מכל צד. המראות הילכו עליי קסמים וריחפו בי אל עולמות מרוחקים. להקת יוני בר חששנית שהידסה לאיטה בין השיחים הסבוכים המריאה לפתע פתאום אל על במשק כנפיים רעשני, שפילח את האוויר והפר את הדממה. הו! מה מרהיב יופיו של הטבע באביב! גן עדן עלי אדמות. שדות טובלים בירק השתרעו למרחקים אינסופיים, והשרו אווירה של רוגע ושלווה. שם, בכרים משופעי ירק, נפוצו עדרי צאן לכל עבר ולחכו עשב דומם לקול חליליהם הנוגים של הרועים. צלצולי פעמוניהם הדהדו במרחבים הפתוחים ודמו לקולות פעמונים בהיכלי קודש. למרגלות הגבעות המוריקות התפרצו לחיים פרחים בשלל צבעים עוצר נשימה ושובה לב. פרחי בר, שרק תמול שלשום רעדו בחורף המקפיא, ונהרו היום הלומי גיל וששון לחוג את בוא האביב. טורים ארוכים של כלניות צעקניות השתרכו במורדות ההרים, ודמן הפיח
42
Made with FlippingBook Publishing Software