קשר עין גליון 298 - ירחון ארגון המורים יולי-אוגוסט 2020

מחנך, מנחה סדנאות למורים ומרצה על אתגרי גיל ההתבגרות | אבינועם הרש

השראה חינוכית סיפור עם כנפיים דמה ִ על מחווה אנושית פשוטה בעידן של ק

ל פני שנתיים רציתי להתקבל למקום עבודה מסוים, וביקשתי ממנהל שעבד איתי בעבר לשלוח לי מכתב המלצה, ומשום מה אותו אדם הפסיק להגיב לפניותיי. היות שעבדתי איתו כמה שנים, ידעתי שהוא מעריך אותי - אבל לא הבנתי למה דווקא כשהייתי צריך אותו ממש הוא החליט לשים אותי על ממתינה. אחרי שתי הודעות שלא נענו החלטתי ללכת על הכי בטוח: לשלוח לו הודעת ווטסאפ. כעבור שעה ראיתי את הווי הכחול, וכעבור יום התפוצצתי 'אתה לא מתבייש? כשהיית צריך אותי, כל כך הרבה חיזרת אחריי, התקשרת להתעניין, חזרת לשיחות תוך כמה שעות לכל היותר – ועכשיו, כשאני צריך אותך, נהפכתי בעיניך לאוויר? אתה אמיתי? מה השטויות האלה?' לא עברו כמה שעות מרגע מחשבות השנאה והרעל שמילאו אותי, ולתדהמתי התקשר אליי אחראי משאבי אנוש של אותה חברה, ואמר לי בקול מחויך: "תגיד לי, אתה יודע שלא מקובל לבקש מקרובי משפחה מכעס כאשר הוא אפילו לא ענה להודעה שלי. הרגשתי שאני מאבד אמון בבני האדם באשר הם:

מדרגה ראשונה להמליץ עליך?" לא הבנתי על מה הוא מדבר, והוא הסביר:

"המנהל שלך שלח לך מכתב המלצה כל כך חם ומשתפך, ואחר כך עוד התקשר בעצמו לוודא שקיבלנו את המכתב, והמשיך להרעיף עליך מחמאות בטלפון - עד שחשבנו שיש כאן משהו מוזר... אז אני שואל ומברר מולך: הוא קרוב משפחה שלך?" הייתי בשוק. "לא," עניתי, "הוא לא קרוב משפחה שלי, והאמת היא שעד השיחה שלך לא הבנתי אפילו למה הוא לא מחזיר לי תשובה". מבויש ונכלם מעצמי ומהעובדה שדנתי אותו לכף חובה וכבר שפטתי אותו ואת האישיות שלו והחלטתי שהוא אדם כפוי טובה, שלחתי לו הודעת ווטסאפ: "היי, מה שלומך? התקשרו מהחברה. ממש תודה רבה. מעריך את זה מאוד". אחרי שעה הוא הגיב לי כך: "בשמחה. חזרתי עכשיו משבוע בחו"ל. נהרס לי גם הסים של האינטרנט ולא יכולתי להגיב בכלל אבל היה לי חשוב מאוד להתקשר אליהם בשבילך אז עשיתי שמיניות וקניתי במיוחד סים חדש שאוכל להוציא את השיחה הזו".

28