קשר עין גליון 298 - ירחון ארגון המורים יולי-אוגוסט 2020

| אביעד עברון

שיחה עם חזי כהן לרגל צאת ספרו החדש "שערי חיים"

על הספר ועל מקומה של התרבות המזרחית בישראל, בכלל, ובחינוך בפרט

ח כם חזי כהן, ד"ר לתנ"ך ומורה בישיבת מעלה גלבוע ובאוניברסיטת בר אילן, מקדיש חלק לא מבוטל מזמנו בשנים האחרונות להפצה ולהנגשה של תורת חכמי הספרדים ועדות המזרח בציבוריות הישראלית. בספרו (השני), "שערי חיים", שראה אור בעת האחרונה, הוא עוסק בתורתו ובדמותו של ר' יוסף חיים מבגדאד, המוכר יותר בכינויו 'בן איש חי', , ובעל תורת נפש 19־ שהיה אחד מגדולי חכמי ישראל במאה ה מפותחת היכולה להיות רלוונטית מאוד במעגלי המשפחה ובית הספר. בקרוב אמור לעלות לאוויר אתר האינטרנט 'חכימא' (מבית מטח), שמטרתו דומה, וחזי משמש עורכו הראשי. לקראת עליית האתר נפתחו קבוצת פייסבוק וקבוצות ווטסאפ של מורים, בהן ניתן לקבל סיפורים על חכמי וחכמות המזרח. לצד הסיפורים יעלו גם מערכי שיעור כדי לסייע למורים ללמד את העושר התרבותי הזה. המפעל של חזי קשור בקשר חזק לביוגרפיה שלו. "גדלתי באור יהודה של שנות השבעים, שהייתה מקום מאוד חם ומאוד מאוד מזרחי," הוא מספר. "תושבי אור יהודה היו בעיקר עיראקים, טריפוליטאים וגרוזינים. בכיתה ז' הגעתי לישיבת נחלים, ושם למעשה התחיל המפגש שלי עם התרבות האשכנזית, מפגש שהיה לא פשוט ומאוד מאתגר. אני רוצה להחמיא לצוות המורים שם, שהיו מאוד חמים ואכפתיים, אבל הם לא הבינו כלל שעליהם להתקרב אליי. הם לא העלו על דעתם שחלק מהתפקיד שלהם הוא להכיר את העולם שלי ולחבר את בית הספר אל הבית, על מסורותיו ותרבותו. לא הייתה שום תודעה רב תרבותית. היה אתוס ציוני־דתי אשכנזי מאוד חזק, היה ברור לאן צריך להגיע, ו'בוא, נעזור לך להגיע אלינו'. "הנקודה הכי עמוקה בעיניי," הוא מוסיף, היא התחושה שכביכול אין לתרבות שלי מה להציע. היא נתפסה כתרבות זרה, נמוכה, חריגה. והמורים ייצגו את העולם ה'נכון'. כל זה עורר תהליך פנימי סוער ומורכב מאוד – בין הסכמה והזדהות לבין מלחמה וזרות. תהליך כזה הוא תמיד מורכב. עד היום הוא מורכב באיזשהו אופן."

לכל איש יש דמות הקשר האמיץ של כהן עם דמותו של הבן איש חי היה שם תמיד. "לכל איש יש דמות שמלווה אותו ונותנת לו כוח, מעניקה לו תחושת שייכות," אומר חזי, ומיד מבהיר: "אני מודע לחסרונות, לפגמים ולקושיות – לאנושיותן של הדמויות הגדולות. אבל אני מאוד מעריך דמויות גדולות, וחושב שהן עשויות להיות מאוד משמעותיות עבורנו. אני חושב שדמויות נותנות הקשר, חיבור וביתיות. אני מוצא שלחנך לרעיונות זה דבר מדהים, אבל לחנך בעזרת דמויות שמביעות רעיונות – זה כלי מאוד חזק." מה יש בדמויות שאין ברעיונות? "קודם כול – חיים. בשני מובנים: ראשית, הסיפור הוא 'חי' ולכן הוא מעניין. שנית, הוא תמיד מפגיש את הרעיון עם החיים. הסיפור מראה שהמימוש של הרעיון אפשרי, או לחלופין כמה הרעיון קשה למימוש, איפה הוא נתקע, מה הפוטנציאל שלו. כשאתה אומר 'הוא אמר את זה', ול'הוא' הזה יש אישיות עוצמתית, זה נותן לאמירה משמעות. שוב, זה לא מכסה על זה שהדמות היא אנושית, ולכן גם חלשה, מורכבת, מסובכת, ולכן לא כל דבר שהדמות המוערכת עושה בהכרח יהיה מודל לחיקוי." והבן איש חי הוא הדמות שלך. מתי התחלת ללמוד אותו, להתעסק בחומרים עצמם? ומתי אתה מבין שיש פה משהו גדול יותר, רלוונטי לעולם רחב יותר? "הייתי מתאר את זה כתהליך התבגרות. בהתחלה אתה מסתכל על ההורים שלך והם הכול, הם ההזנה, הביטחון... אתה חש שאתה אחד עם ההורים שלך. ואז מתרחש תהליך של היפרדות. וכשאתה נפרד, אתה עלול להגיע לזלזול ולהתרחקות, אבל אתה יכול גם להגיע להבנה יותר עמוקה. ההיפרדות מאפשרת להסתכל גם מבחוץ. "כשהייתי ילד, למדנו תמיד את תורתו של הבן איש חי, מגיל קטן. למדנו בערבית, וזו הייתה חוויה מאוד מעניינת. הספר המרכזי שלמדנו לפיו נקרא 'בן איש חי הלכות'. אבל הדרך המזרחית היא אף פעם לא להסתפק בהלכה הכתובה. תמיד

32