קשר עין גליון 298 - ירחון ארגון המורים יולי-אוגוסט 2020

מחנכת במח"ט אורט פסגות מגדל העמק וסטודנטית לתואר שני בניהול מערכות חינוך באוניברסיטת חיפה | ספיר עברון

מבחן קורונה, מועד ב'

על למידה מרחוק בתקופת מגפת הקורונה

ב חודש מרס האחרון הועמדה מערכת החינוך בישראל במבחן פתע, "מבחן הקורונה", אשר בדק את אופן קבלת ההחלטות ואת ביצועיהם של השחקנים המרכזיים במגרש החינוכי: שר החינוך ומנכ"ל משרדו, ראשי הארגונים המייצגים את המורים, מנהלי בתי הספר והמורים. במבחן זה התגלו כשלים של המערכת, ועתה יש אפשרות להסיק מסקנות, לכתוב מחדש מדיניות חינוך בעת חירום ואולי אף לרענן את המדיניות החינוכית שבשגרה. בגל ההתפרצות הנוכחי מערכת החינוך הישראלית כבר לא יכולה לטעון ש"המורה לא למדה את החומר", חובת ההוכחה המוטלת עליה כעת גדולה אף יותר. בדבריי אביא המלצות מספר, שיכולות לסייע למערכת החינוך הישראלית לצלוח את "מבחן קורונה" הנוכחי, לפניו היא עומדת. למידה מרחוק היא לא מילה גסה למידה מרחוק יכולה להועיל אם היא מתקיימת בדרך מיטבית, אך היא אינה הדרך היחידה ליצור שגרת למידה לתלמידי ישראל הספונים בבתיהם, ואף אסור שתהיה כזאת. לאור הנתונים הלא-מעודדים, לפיהם כרבע ממשקי הבית עם ילדים ממשקי 16%- בישראל אינם מחוברים לרשת אינטרנטית, ובכ הבית אין מחשב ביתי כלל, טעות חמורה היא להסתמך על הלמידה המקוונת גרידא. חשוב לדאוג שחומר הלימוד יועבר לתלמידים באמצעות כלים שונים, בהתאם לאפשרויות הטכנולוגיות הקיימות בביתו של כל תלמיד. לצורך כך יידרש המורה למפות את כיתתו ולבדוק האם קיים מחשב בעל חיבור לאינטרנט בבית כל תלמיד ומהו היחס בין מספר המחשבים בבית למספר הילדים שזקוקים למחשב לצורך הלמידה המקוונת. בהתאם לתוצאות המיפוי תוכל להתקבל החלטה

בנוגע להפצת חומר הלימוד באמצעות האינטרנט, הטלוויזיה וחומרים מודפסים אשר יגיעו לבתיהם של התלמידים, על פי הצרכים של כל בית אב. בהקשר הזה, ייתכן שנרוויח ערך מוסף ממערך הלמידה מרחוק והוא פיתוח לומד עצמאי. נדמה כי הסחרור אליו נכנסו המורים ברדיפה אחר שיעורי הזום הרציפים, והקשיים של ההורים בסיוע לילדיהם בלמידת החומר, גרמו תסכול רב בקרב הורים, מורים ותלמידים כאחד, ותסכול זה המאיס עליהם את הלמידה המקוונת. בעת פיתוח מיומנויות לומד עצמאי ניתנת משמעות גדולה לתהליך החינוכי, מושם דגש רב ביכולותיו ובכישוריו הטבעיים של התלמיד ללמוד ולחקור, ובסוף התהליך הידע שנרכש הוא משמעותי יותר עבור התלמיד, שכן הוא רכש אותו באופן עצמאי. למעשה, זוהי הזדמנות נדירה לחשוב מחדש על מקצוע ההוראה כפרופסיה ועל תפקידו של המורה אשר בכוחו לסייע לתלמיד לממש את הפוטנציאל המרבי שלו, תוך הדרכה והבניית דרך, בניית "פיגומים", כדברי הפסיכולוג לב ויגוצקי - ולא באמצעות הקניית ידע בלבד. זו הלמידה המשמעותית. נקודה נוספת שעליה כדאי לחשוב היא האם יש צורך ללמד את כל המקצועות כדי להשקיט את מצפוננו, בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת", או שמא יש להתמקד בהליכי הפיתוח האישי של כל תלמיד באמצעות לימוד שניים-שלושה מקצועות ייחודיים, שייבחרו מראש, עם מורים קבועים אשר יהיו מסורים לתהליך. אופן ההערכה יותאם לכך, ותיבחן השאלה האם הצליח התלמיד להתמודד עם משימה באופן עצמאי, ובאיזה אופן, והאם הוא הראה יכולות של חשיבה ביקורתית ויישום החומר הנלמד. זה גם המקום לבחון את מידת הרלוונטיות של מבחני הערכה סטנדרטיים בישראל, ועל כך לא ארחיב כאן.

46