קשר עין גליון 298 - ירחון ארגון המורים יולי-אוגוסט 2020

297 תגובה למאמרו של שרון חסון מגיליון

מורה בישיבת ההסדר שדמות נריה מיסודה של ישיבת כפר הרוא"ה | עזריאל זילבר

חינוך היברידי

מורכבות – כן, בלבול – לא שרון חסון מציע לנו דרך מורכבת ומפותלת. יש בה אלמנטים חיוביים. היא מונעת מקובעות ויוצרת פתיחות. היא 'מכליאה' דרכים שונות וכיוונים שונים בחינוך. אלא שהוא מציע חינוך לבלבול לכתחילה. כלשונו: "תודעה זו תיצור בלבול ותסכול בתהליך החינוך ההיברידי, בלבול ותסכול שיש לקבל כחלק מהחיים הגליים אותם האדם חי". לעניות דעתי, לא זו הדרך ולא זו העיר. בעולמנו המבולבל בעידן הפוסטמודרני, צריך המחנך להוות בסיס של יציבות. לא מקובעות, אלא יציבות. מורי, פרופ' יעקב רוס, חינך אותנו לתעב אינדוקטרינציה. אם המחנך רוצה להחדיר דוקטרינה, לשכפל אנשים בדמותו כצלמו, הרי זה רע מאוד. ראשוני החסידות כתבו בחריפות נגד חסידים שניסו לחקות את תנועותיו של הרבי בתפילה. בספר 'נעם אלימלך' של רבי אלימלך מליז'נסק נאמר, שהעושה כך עובר על ציווי התורה "אל תפנו אל האלילים"! [בפרשת 'קדושים' על הפסוק הנ"ל] - עד כדי כך! תפקיד המחנך, הוסיף פרופ' רוס, הוא לעזור לחניך לפתח את

האישיות שלו הפרטית. אבל על המחנך מוטל להעביר מסר, להנחיל השקפות עולם. בימינו אדם עובר בחייו כמה וכמה מחנכים וכל אחד מהם צריך להטביע בו חותם מסוים. לא די לחנך לחשוב ולבקר דעות אחרות אם אינך מעביר שום מסר. בלבול לכתחילה לא יכול להיות דרך. מנגד, יש מקום למורכבות. הרב קוק לימד אותנו שיש שורש של אמת כמעט בכל דעה או מפלגה, ואוי לאדם או למפלגה החושבים שכל האמת נמצאת אצלם. כך כתב: "סימן רע הוא למפלגה אם היא חושבת שרק עמה הוא מקור חיים, של כל החכמה וכל היושר, וכל זולתה הכל הבל ורעות רוח". [אגרות ]17 ' ראי"ה חלק א עמ עם זאת הרב קוק חינך לכך שיש גבול גם לחופש הדעות. כלשונו: "למשל, שיסכים אדם בלבבו שאין שום עוול ברציחה הוא ודאי חטא, שאם ההסכמה הזאת תפריח ייהרס קיום ]19 ' העולם, וכן כיו"ב". [שם, עמ אסיים במה שפתחתי. בוודאי יש דברים טובים גם בחינוך היברידי. חינוך למורכבות הוא חיובי, לדעתי - אך לא חינוך לבלבול. אסיים בתפילה קצרה: עוזרני אל מורשה להנחיל.

49