קשר עין גליון 300 - ירחון ארגון המורים נובמבר-דצמבר 2020
| ד"ר נעמי שמואל
שנת לימודים של אמפתיה והכלה במקום שיסוע וגזענות
הוּת - ֶ יש משהו משותף בין אנשים בישראל, שחוצה משבצות ז והוא אכפתיות גדולה. אפשר לראות זאת במהירות שבה מגויסים סכומים גדולים לסייע לאנשים במצוקה, בהשתתפות המונים בהלוויות של חיילים בודדים, בלהט הוויכוח על עתיד המדינה. לא נולדתי פה, עליתי לארץ פעמיים: פעם ראשונה כילדה בת חמש עם הוריי – אימא שהגיעה לאנגליה בקינדרטרנספורט (משלוחי הילדים) ואשר איבדה כמעט את כל משפחתה בשואה, ואבא אנגלי לא יהודי. גרנו בירושלים, היינו אורחים קבועים בבית הנשיא, שם זלמן שזר ז"ל ארגן לאימי, המשוררת והסופרת קרן גרשון, קהל ירושלמי להקשיב לשיריה. רים למשפחות עולים, חזרנו לאנגליה ָ עקב קשיים רבים, שמוּכּ כעבור שש שנים. חזרתי לארץ לבד, אחרי שסיימתי לימודי אנתרופולוגיה באוניברסיטה בלונדון. מאז אני מפלסת את דרכי כאן, שוזרת את עתידי ועתיד ילדיי במציאות הישראלית המורכבת. התחתנתי עם איש יקר, שעלה מאתיופיה בדרך הקשה והמפרכת, בהליכה ברגל אל סודן, עוד לפני מבצע משה. אנחנו נשואים שלושים וארבע שנים ויש לנו ארבעה בנים מדהימים ושלושה נכדים מתוקים. התחלתי לכתוב ספרים בעקבות תגובת ילדי הגן לצבע העור של בני הבכור, ואחר כך התברר לי שזה היה ספר הילדים הראשון ). מאז 1991 בעברית עם גיבור בצבע חום ("אבא חום", מודן ספרים, מרביתם לילדים. בימים כתיקונם אני 15 כתבתי עוד מבקרת בבתי ספר ונפגשת עם ילדים במטרה לעודד אמפתיה לגיוון האנושי הקיים כאן ולעודד גם את הכלתו. זו אמורה להיות משימה לאומית, השקעה בהון האנושי
הישראלי האדיר ודרך המאפשרת חיים משותפים במציאות הנפיצה של מפגש זהויות מורכבות. אבל המציאות של היום טופחת על פנינו: השיסוע והפילוג הפכו לכלי פוליטי ללא רסן, וההידרדרות המסוכנת הזאת מצריכה בלמים של מצב חירום. דעות קדומות, סטראוטיפים וגזענות הם כמו וירוס הקורונה - מתרבים ומתפשטים במהירות, ללא מנגנון מנגד המתאמץ לפתח כאן משהו אחר: אלטרנטיבה שמאפשרת אמפתיה והכלה, שותפות והקשבה. האם שכחנו לאן יכולות להוביל הגזענות והשנאה? האם לשם חתרו מייסדי המדינה? כוחניות, ביטול ודה-לגיטימציה יוצרים פה תהומות שיהיה קשה מאוד לגשר עליהם. אל מול אלה - השקעה בחינוך לאמפתיה ולהכלה, לשיתוף ולהקשבה, ולראיית הגיוון האנושי הקיים כאן כנכס, ולא כנטל, היא צו השעה. התעלמות, עצימת עיניים, מתוך אשליה שהכול יעבור, תוביל אותנו לאסון. זה כבר קורה: משרישים פה את הלגיטימיות לשנוא את האחר – כל אחר תורן לפי ההקשר. כוחניות, ביטול ודה-לגיטימציה יוצרים פה תהומות שיהיה קשה מאוד לגשר עליהם; אל מול אלה - השקעה בחינוך לאמפתיה ולהכלה, לשיתוף ולהקשבה, ולראיית הגיוון האנושי הקיים כאן כנכס, ולא כנטל, היא צו השעה
26
Made with FlippingBook flipbook maker