קשר עין גליון 300 - ירחון ארגון המורים נובמבר-דצמבר 2020

מחברת הספר "חתן הפרס" | יעל טבת קלגסבלד

דברים שרציתי לומר

"ה דבר שהכי חשוב לי שתדעי עליי הוא שאני בת של מורה ונכדה של מנהל בית ספר," היה המשפט הראשון שאמרתי לקרן העורכת. "אני חושבת," אמרתי, "שמורים עושים מלאכת קודש ואני מלאת הערכה אליהם, וכדי שלא תחשבי שאני סתם מתחנפת אלייך אשלח לך משהו שכתבתי לפני שנים. לפרסם אותו שוב, כאן, אצלכם – זה יהיה עבורי סגירת מעגל מרגשת". אבל בל נקדים את המאוחר. שמי יעל טבת קלגסבלד ואני פזמונאית וסופרת. הספר החדש שלי "חתן הפרס", בהוצאת כנרת זמורה ביתן, הוא ספר על פרידות והתחלות חדשות. זהו סיפור ההתבגרות של הגיבורה שלו, ענת אדר, שמסעה מאין אונים לאינסוף אופטימי ונוגע ללב. זהו סיפורן של הפרידות הגדולות שלה: מבן זוגה שערב חתונתם אמר לה שהוא לא אוהב אותה מספיק וריסק את חלום הזוגיות שלה, מחברתה הטובה שהפיצוץ ביניהן והיעלמותה מחייה גרמו לה לפקפק בנאמנות ארוכת שנים, והפרידה הגדולה מאביה, המחזאי המוכשר, שהלך ונסוג אל עולם ללא מילים. בכל פרידה כזו היא נפרדת גם מעצמה, ממי שהייתה קודם לה. כתבתי ספר עלינו, על ההורים שלנו, החברים הטובים שלנו ועל כוחה של המחילה. ספר שכל קורא יכול למצוא בו את עצמו. לא כתבתי ספר

עצוב אף שהוא עוסק בנושאים עצובים. אני מאמינה שהדרך היחידה שמאפשרת לנו לגעת בכאב ולהתמודד איתו היא אם שומרים גם על חוש ההומור. יש בספר רגעים כואבים וטעונים שבהם הקורא יכול למחות דמעה, אבל יש בו גם מעמדים ושורות מחץ בהם הוא יכול למצוא את עצמו צוחק בקול רם. "חתן הפרס" הוא ספר אישי. אבי, שבתי טבת ז"ל, קיבל את פרס ישראל על הביוגרפיה שכתב על דוד בן-גוריון. הוא לקה בשבץ ואיבד את הכלי החזק ביותר שלו: המילה. הוא לא דיבר ולא כתב מילה השנים בהן חי אחרי האירוע המוחי 12 במהלך שלו. אירוע שהיה שיעור מאלף לכל משתתפיו. בספר הפכתי את אבי, שהיה סופר והיסטוריון, למחזאי (בעיניי זו צורת הכתיבה המזוקקת והקשה ביותר), וקיצרתי לרווחת הקוראים את תקופת המחלה שלו לפחות משנה. אבל משובצים בו, בספר, פרטים ביוגרפיים לרוב, אירועים ודמויות הלקוחים היישר מחיי המשפחה שלנו. אבא שלי, שהיה אדם ססגוני ומבעבע בחייו, מופיע בספר כמי שמשפחתו, שלא התפעלה במיוחד בזמן אמת ממעלליו אלא ביקרה אותו ואף כעסה עליו - ברגע שהוא עוצם את עיניו כבר שבה ומספרת את עלילותיו בהתפעלות אינסופית מהאדם המקורי והמשעשע שהיה. אני חושבת שקוראים לזה געגוע.

28