קשר עין גליון 302 - ירחון ארגון המורים מרץ-אפריל 2021
ס' מנהל / ממונה חט"ע, תיכון אורט חולון | גלבוע כהן
הקהילה היהודית בנובי-דבור אז והיום
חשוב לא להפסיק לעשות פעולות חינוכיות לשימור זיכרון השואה
ב תור מורה להיסטוריה שעוסק במגוון של נושאים בתקופות שונות, פרק השואה, הטרגי, תופס אצלי מקום נרחב, כמו אצל אחרים. עם כניסתי למערכת החינוך השתתפתי במסע לפולין עם בני , ומאז, בתפקיד מנהל 2010 נוער מתיכון אורט חולון, בשנת משלחות, הוצאתי עוד שישה מסעות כאלה. האחרון שבהם היה המיוחד ביותר, ועליו ארחיב בהמשך. כאן המקום להזכיר את גב' ליאת סלומון, מנהלת מה"ד הנחלת זיכרון השואה נהלת פולין, שמעודדת רבות את נושא שיתוף הפעולה עם ִ במ בתי הספר הפולניים, ובהדרכתה במהלך השנים הצלחנו לקיים קשרים אלו. הסיפור האישי שלי אפתח בסיפור אישי שמלווה אותי זה שנים. אשתי חן, בתו של דוד גור, תמיד ניסתה להבין ולחקור את שורשיו של אביה. מסתבר שמשפחתו של אביה מקורה בעיירה פולנית ושמה נובי-דבור, הנמצאת מרחק של כשעה מעיר הבירה ורשה. אימו של דוד, נחמה (וכך נקראת אשתי בשמה השני), עלתה לארץ ,1937 ישראל באמצעות סרטיפיקט (אישור עלייה) בשנת עם בן דודה, והם התחזו לנשואים. ואולם, למרבה הצער, כל משפחתה של נחמה נשארה מאחור, בנובי-דבור, והסוף של כולם שם היה טרגי ביותר. הרבה מאוד שנים סיפר לנו דוד גור שכל השיכון שבו הם גרו נקרא שיכון נובי-דבור ובו גרים ניצולי שואה ששרדו את
המלחמה ואת התקופה הקשה. הוא גם נתן לי לקריאה ספר שנקרא "פנקס נובי-דבור" ובו מידע רב שהניצולים סיפקו על חיי הקהילה היהודית שם בעיירה, לפני המלחמה ובמהלכה. התיאורים מציגים חיי קהילה יהודית תוססים, בתחומי התרבות, הספורט, החינוך והכלכלה, לצד תיאורים נוראים על שהתרחש במקום מרגע שהוקם בו הגטו ועד שנהרס ותושבי המקום נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ. לפני שלוש שנים החלטתי לעשות מעשה, ואמרתי לאשתי שזה הרגע המתאים לטוס לפולין ולבקר במקום שבו חיה משפחתו של אביה. "בואי ננסה להבין," אמרתי לה. הצטרפנו לקבוצת פייסבוק ושמה "נובי-דבור, העיירה על שני הנהרות", קראנו הרבה על מה שפורסם בה, ויצרתי קשר עם ישראלי ושמו צביקה פלצ'ינסקי, ששורשי משפחתו גם כן מנובי-דבור. צביקה קישר אותנו לאישה פולנייה ושמה קאשה, המתגוררת בנובי-דבור. וכשהגענו לשם ברכבת, היא חיכתה לנו בתחנה בחיוך גדול. "ברוכים הבאים לנובי-דבור," היא אמרה, והצטרפנו אליה. קאשה לקחה אותנו לסיור בעיר, ומשם אל בית הקברות היהודי. מדובר בגבעה גדולה, ריקה ממצבות, פשוט קירחת. היא סיפרה שבזכות תרומה כספית של יהודי יקר ששמו זאב שקד (אשר מסייע עד היום, באמצעות תורמים נוספים, שכן תחזוקת המקום עולה כסף), גידרו את בית הקברות ותחמו אותו, דבר שלא היה כלל קודם לכן. בכניסה לבית הקברות ניצב קיר גדול, ועליו מצבות. המצבות נמצאו בעיר עם השנים,
24
Made with FlippingBook Publishing Software