קשר עין גליון 302 - ירחון ארגון המורים מרץ-אפריל 2021
בזכות שוש דומינסקי התלמידים שותפים להחייאת שפת היידיש, שפה של תרבות ענפה שנכחדה בתקופת השואה; היה חשוב לנו לתת מקום לשפה זו, והיא אכן קיבלה ייצוג ואף שיקפה לכולם את חיי התרבות שהתקיימו בנובי-דבור
גלבוע, צביקה וקאשה בנובי-דבור
מספר האנשים בקטגוריה זו לאלפים רבים, יותר מכל מדינה אחרת. המפגש עם הנוער הפולני היה מעניין. הסברתי כי גם להם יש מקום בזיכרון, והדגשתי את השותפות שבינינו כגשר בין שני העמים. אגב, ביום שלמוחרת התפרסמה הידיעה בעיתונות המקומית בנובי-דבור על דבר המפגש המשותף. זו ראיה לכך שהנושא חשוב גם לפולנים, זוכה לאזכור, ואני מקווה שאצליח בהמשך לייצר עוד ועוד שיתופי פעולה כאלה - כי זו הדרך היחידה, דרך הדיאלוג המשותף. אני מצטרף לדבריו של מנהל בית הספר, שלומי גנון, שאמר: "חשוב לנו לשמור על הזיכרון, לא לשכוח, לקרוא, לחקור, להבין שתקופה איומה שכזו אסור שתתרחש עוד. הלקח הוא רב, הן מן ההיבט היהודי הן מן ההיבט המוסרי". אני יודע עד כמה המורים של מקצוע ההיסטוריה בישראל, ובאורט חולון בפרט, מדברים, משתפים ומלמדים את נושא השואה במגוון של דרכים, מתוך חשיבות רבה. אני מקווה, שלצד שימור הזיכרון, את הסיפור של הקהילה היהודית מנובי-דבור אמשיך להעביר, וכשיתחדשו המסעות, התלמידים יוכלו להכיר מקרוב את המקום, את הקהילה ואת הנוער הפולני. ניתן לעשות פעולות רבות למען זיכרון זה, והן נעשות, אך החשוב מכול הוא לא להפסיק בהן. רק הכרה וידיעה על מה שהתרחש בתקופה נוראה זו יוכלו לגרום לנו לנסות ולהבין (ולא בטוח שאפשר) את הטרגדיה הנוראה שהתרחשה לעם היהודי. פעולות אלו הן שיבטיחו שלושה דברים: שנזכור את מה שאירע, שנזכור את הניצולים המתמעטים וסיפור משפחותיהם, ושהדבר לא יקרה שנית.
היסטוריה, דודי שוקף - מנהל מה"ד מסעות בני נוער לפולין, וגב' מיה בר אילן - בתה של ניצולת שואה ששרדה הודות למעשה הצלה של בני משפחה שגרו ביישוב ליד נובי-דבור, ועל כך קיבלו הכרה כחסידי אומות העולם ממוסד "יד ושם". לא אשקר, הייתי במתח ובלחץ בבוקר זה. הרגשתי את המעמסה והאחריות הרבה. ברגע מסוים נחנקתי - אך המשכתי. האסימון נופל מהר ובמשקל כבד כשמתחילים לדבר על אנשים, כי השואה זה לא מספרים, השואה זה אנשים שחיו, בשר ודם. זה המקום להזכיר גם את ד"ר שוש דומינסקי, רכזת מגמת יידיש בבית ספרנו, שלקחה חלק בכל המפגשים. שוש היא שותפה, גם לה סיפור אישי וכואב, דבר שמקשה עליה לספר אותו ברבים. היא מלווה את התלמידים בבית הספר זה שנים, וגם אותי. בזכות שוש, תלמידי בית הספר לא רק לומדים שפה, הם גם שותפים להחייאת שפת היידיש, שפה של תרבות ענפה שנכחדה בתקופת השואה. היה חשוב לנו לתת מקום לשפה זו, והיא אכן קיבלה ייצוג ואף שיקפה לכולם את חיי התרבות שהתקיימו בנובי-דבור. לאחר שלוש שעות של מפגשים עם השכבות השונות בתיכון בני נוער מפולין 30- אורט חולון, התחלתי במפגש עם כ מתיכון אורט 8 והמחנכת אוולין מנובי-דבור, תלמידי כיתה י"א חולון ומחנכת הכיתה סימה אדרי, ד''ר שוש דומינסקי, קאשה וצביקה היקרים. במפגש זה, אשר התנהל בשפה האנגלית, סיפרתי לתלמידים את סיפור הקהילה, הדגשתי עד כמה חשוב לנו בישראל לזכור ולא לשכוח, וציינתי את העובדה שמדינת ישראל, באמצעות מוסד "יד ושם", הכירה עד היום ביותר בני אדם כחסידי אומות העולם - ומפולין מגיע 27,000- מ
26
Made with FlippingBook Publishing Software