קשר עין גליון 302 - ירחון ארגון המורים מרץ-אפריל 2021

מרצה על תרבויות ומדריכה טיולים בחו"ל | יעל סוניה הרמלין

על מורים וגיבורים "קוראים לי ז'אנט" - ספר חדש העוסק בסיפור חייה של ז'אן ד'ארק

מ י הוא גיבור?

בשבי. הסיפור של מצדה היה מוכר לי, אך באותם רגעים חשתי אי נוחות נוכח המסר המשתמע מסיפור ה"גבורה". האם ילדים אמורים להסיק מכך כי "טוב למות בעד ארצנו"? (לפי הדברים המיוחסים ליוסף טרומפלדור, גם הוא גיבור ישראל)? ובתום ההסברים התקרבתי למדריך ושאלתי על דבר הממצאים הארכאולוגיים שנמצאו באתר. לתדהמתי, תשובתו הייתה כי למרות מאמצים לאמת את הסיפור, לא נמצאו ממצאים ארכאולוגיים התומכים בגרסה זו של ההיסטוריה. בסוף היום עזבנו את האתר, אך השאלה החלה לקנן במוחי: מה מקומם של גיבורים בנרטיב הלאומי? התשובה התבררה לי כהכרח בבניית הזהות הלאומית המושתתת על מקומות ועל גיבורים לאומיים. בניסיון להבין את התופעה חזרתי לגיבורי ילדותי, ובהם הגיבורה הלאומית של צרפת: ז'אן ד'ארק. הסרתי אבק מספרי הלימוד, עיינתי בהם, סקרתי ספרות מקצועית, קראתי ספרים ומאמרים רבים, ובסופו של תהליך התבהרה לי התמונה. ז'אן ד'ארק, הגיבורה שהכרתי מימי בית הספר, היא אומנם דמות אמיתית, אך סיפורה הרשמי אינו משקף את מלוא המורכבות של הדמות, והוא מעלה תהיות רבות בעניין תפקידה כגיבורה. סיפורה של ז'ארק ד'ארק הוא סיפור מרתק הלוקח אותנו השנים בין הצרפתים 100 לשלהי ימי הביניים, לזמן מלחמת לאנגלים. עדויות כתובות מלמדות על קיומה: רישומי (נורמנדי) בניהולה של Rouen המשפטים שהתנהלו ברואן , כאשר נמצאה אשמה בכפירה ובכישוף, וב- 1431- הכנסייה, ב עת זיכוה מכל אשמה לאחר מותה; נוסף לכך השתמר 1456 Christine המשוררת 1429- עד ימינו שיר הלל שכתבה ב לז'אן ד'אק, לאחר הכתרת המלך הצרפתי בריימס de Pizan Le Ditié de – (שמפיין), על אפם ועל חמתם של האנגלים . כל אלו, ועדויות נוספות פוסט-מורטום, Jeanne d'Arc מלמדים על הטרגדיה שהתחוללה בממלכת צרפת באותם ימים. למעשה, ז'אן ד'ארק היא ילדה הגדלה בשולי הממלכה, בכפר

חז"ל ענו: "הכובש את יצרו". מוריי בצרפת ענו: "ז'אן ד'ארק היא גיבורת צרפת. היא הצילה את צרפת במלחמת מאה השנים נגד אנגליה". המורים של בתי בארץ ענו: "שרה אהרונסון היא גיבורת ניל"י" (ויש שאפילו כינוה "הז'אן ד'ארק הישראלית"). מבלבל? אתחיל את הסיפור מהתחלה. נולדתי בבורדו, בדרום צרפת. שני הוריי היו מורים במקצועם ולימדו במערכת החינוך הצרפתית. אצלנו בבית הקפידו על טוהרת השפה הצרפתית השגורה בפיו של כל אחד מדיירי הבית, על חינוך למופת כיאה לאסכולה הישנה (כלומר, בדרך הנוקשה), ותמיד הייתה ציפייה למצוינות בלימודים, שגבתה מאיתנו, הילדים, השקעה ועוד השקעה בלימודים. ויש לומר שהשיטה עובדת... כולנו הצלחנו בחיים. המשך הסיפור שברצוני לספר לכם מתחיל כאן, בארץ. של המאה הקודמת עליתי ארצה, והתחלתי ללמוד 80- בשנות ה באוניברסיטה, בחוג לכלכלה. המפגש עם השפה העברית היה חווייתי וטראומתי כאחד – איך אוכל להסביר זאת? ובכן, כבר בשיעור הראשון המרצה לכלכלה דיבר על עקומה, וכעולה חדשה שזה עתה הגיעה ארצה לא היה לי מושג קלוש מה פירוש המילה, ומכאן אתם יכולים לדמיין לעצמכם שההתחלה הייתה קשה. עם זאת אני שמחה לציין שכיום אני בוגרת שתי אוניברסיטאות חשובות בארץ ועושה מחקרים בעברית (ובצרפתית), ואת ספרי חיברתי בעברית. באחד הימים ביקשה ממני בתי שירלי ללוות טיול של הכיתה למצדה. ביום המיוחל הגענו לרגלי ההר המבודד, בלב מדבר יהודה, וטיפסנו לפסגה, בה שכן בעבר ארמון מפואר. סיירנו בין השרידים הארכאולוגיים, והמדריך סיפר לנו על אחרוני המורדים ברומאים, על עמידתם בתנאי המצור בין ייאוש לתקווה - עד הרגעים האחרונים בהם בחרו לדבוק בכמיהתם לחירות והעדיפו את דרך ההתאבדות ההמונית על פני נפילה

52