קשר עין גיליון 303 מאי-יוני 2021

מנהל עמותת “עמיתים חללי נצר אחרון“ על שם עמית בן יגאל הי“ד | יונה קלימי

חללי נצר אחרון חסד של אמת

עמותה שהקמתי למען הנצחת זכרם של כל אותם חללים והטמעת הידע על תרומתם

ח ניצולי השואה שנותרו שריד 155 ללי נצר אחרון הם אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים, בנות), שחוו על בשרם את אימי השואה בגטאות, במחנות הריכוז וההשמדה, במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו על ידי הנאצים, בלחימה לצד אנשי המחתרת והפרטיזנים, ולימים עלו לארץ, לבשו מדים - ונפלו במערכות ישראל. מסע החיפוש שלי בשנה שעברה הוחלט, עקב מגפת הקורונה, לסגור את בתי העלמין הצבאיים ביום הזיכרון. חשתי צער עמוק על כך שאיש לא יעלה ולו לקברו של חלל אחד מחללי מערכות ישראל. חמותי ז“ל קבורה בבית העלמין בחולון, ובכל שנה ביום ו׳ באייר, שהוא יום האזכרה שלה, אני עולה לקברה. ם של חלל מחללי מערכות ֵ הפעם הרגשתי רצון למצוא ש ישראל הקבור בבית העלמין הצבאי הסמוך לו - כדי שאוכל לפקוד את קברו. לשם כך עיינתי בספר של משרד הביטחון: “חללי נצר אחרון“. חיפשתי בו שמות מהסוף להתחלה, וכבר רציתי להניח אותו מידי - והנה, באות א׳: השם אדלר יצחק. אני קורא את קורות חייו, ומתברר שהוא קבור בבית העלמין סגולה בפ“ת. הוא נפל עם הקמת המדינה. משהותר לעלות לבית העלמין, הצלחתי למצוא את קברו של יצחק אדלר הי“ד, לאחר כשעתיים של חיפוש. שמחתי והתרגשתי מאוד למצוא את קברו, ואמרתי לו ברגע של התפרצות רגשות “אני לא אתן שישכחו אותך יותר“. המראה בבית העלמין היה הזוי. על עשרות הקברים היו מונחים נרות נשמה חדשים, שאיש לא טרח להדליקם, דגל ישראל ופרח בודד. התחלתי להדליק את הנרות, ומאחר שלא הספקתי להדליק את כולם, שבתי למוחרת והמשכתי בכך. בלילה ירד גשם, וביום השלישי שבתי והשלמתי את הדלקת כל הנרות. כך במשך שלושה ימים רצופים הדלקתי את כל הנרות בחלקת תש“ח.

אציין שלא היו בתי נרות לכל הקברים, והיה עליי לאלתר מחסה לנרות. לאחר כשבועיים החלטתי לעיין שוב בספר של משרד הביטחון ם של חלל נצר אחרון. ואכן, מצאתי את ֵ בניסיון למצוא עוד ש השם פסח וולודוינגר ז“ל. בחיפוש בגלריית התמונות שצילמתי כשהגעתי לבית העלמין בפעם הראשונה, שבה מצאתי את קברו של יצחק אדלר הי“ד, מצאתי שהוא שכן שלו. נסעתי לסגולה ואמרתי לעצמי שהפעם אני מארגן מניין ונעשה השכבה ואומר קדיש ביום פטירתו. התקשרתי למורה לשל“ח, חברי לעבודה, סיפרתי לו את כל הסיפור, ושאלתי אותו אם הוא יכול לארגן כיתה לסיור קצר לבית העלמין ולומר קדיש על קברו של חלל נצר אחרון. הוא אכן עשה מאמץ לכך, עם עוד מורה לשל“ח, והם הגיעו לבית העלמין עם עוד עשרה תלמידים. סיפרתי לתלמידים על המושג נצר אחרון ועל החייל פסח וולודוינגר, שנהרג בנסיבות טרגיות באסון “אלטלנה“. התלמידים התרגשו מאוד. לאחר מספר ימים באתי לבית הספר כדי לומר להם תודה. במקביל התקשרתי למשרד הביטחון וסיפרתי להם על מצבן העגום של המצבות ועל כך שלחלק מהן אין בתי נרות. לאחר ש הכיתוב על המצבות והוצבו בתי נרות ַ כשבועיים אכן חוּד לכל הקברים. ההחלטה שלי להקים עמותה החלטתי להקים עמותה שתנציח את זכרם של כל חללי נצר רצייט (יום השנה) לאחד החללים ָ אחרון. בכל יום שהיה יא הדפסתי את קורות חייו מתוך אתר “יזכור“ ותליתי זאת בבתי כנסת ובכוללים בשכונה שלי מתוך רצון שילמדו ויתפללו עליהם. את תמונת המצבה של פסח וולודוינגר שלחתי למזכירת בית הספר “ לאורו נלך“, שבו עבדתי כמורה לשל“ח. מנהל בית הספר וצוות המורים קראו משניות לזכרו. הם שיתפו

26