קשר עין גיליון 303 מאי-יוני 2021

לשעבר מורה לביולוגיה בתיכון שמעון בן-צבי בגבעתיים | נחמה (קורן) גרינברג

המצבה של סבתא נחמה בעיירה סידרה

מצבת סבתי - בגלל היותה פשוטה - נשארה במקומה עד היום כמו חיכתה לביקורי שם

ב יצאנו לטיול מאורגן בפולין וליטא בהדרכת 2000 סתיו 15 מיכה אסף מכפר ויתקין. היינו קבוצה קטנה של מטיילים – חברים. בפגישת הקבוצה לפני הטיול ביקש כל אחד מהחברים לאפשר לו ביום מסוים, כשנגיע לכפר או עיירה שיש לו בהם עניין אישי, להיפרד מהקבוצה ולחזור אליה אחרי הביקור הפרטי. לכל אחד מאיתנו היה קשר משפחתי למקום מסוים בפולין. אני ביקשתי לבקר בעיירה סידרה, שבה נולדה אימי. סידרה נמצאת בפולין, סמוך לגבול עם ביילורוס, מדרום לאזור האגמים ומצפון לביאליסטוק. נחתנו בוורשה, ולמוחרת המשכנו בטיסה לליטא. כעבור מספר ימים חצינו את הגבול לפולין דרך אזור האגמים היפה (שבו נהג האפיפיור יוחנן פאולוס השני לנפוש), לכיוון פולין. בפולין הצטרף אלינו מדריך מקומי דובר אנגלית, שלא הכיר את העיירה סידרה, אבל הכיר היטב את פולין. כשיצאתי לדרך, לא היה לי ידע מספיק על העיירה - כי אימא לא סיפרה הרבה, והאמת היא שלא כל כך חקרתי. וכשרציתי לשאול על כך, בגיל מבוגר, כבר לא היה את מי לשאול. ובכל זאת קצת רקע: אני נקראת על שם סבתי, נחמה מינסקי. ונקברה שם. 1936- . סבתי נפטרה בסידרה ב 1939- נולדתי ב למזלה, היא נפטרה לפני מלחמת העולם השנייה. כי שאר היהודים שנותרו בעיירה נשלחו לטרבלינקה. אימי, שרה ז“ל, כחלוצה צעירה ומאז לא ראתה את אימה. 1924- עלתה לארץ ב סבתא נחמה התאלמנה בצעירותה וגידלה לבד את כל ילדיה. לפי הסיפור המשפחתי, סבא היה סוחר בסידקית ובאחת

מנסיעותיו יצא ולא שב הביתה. זה היה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. על סידרה היה לי מידע דל מאוד. שמעתי על בתי העץ של היהודים שגרו קרוב לכנסייה כדי שיוכלו לברוח ולהסתתר בכנסייה בזמן הפרעות ואחרי שוך הפרעות לחזור לבתיהם. על הנחל, שעליו סיפרה אימא שזרם ליד העיירה והילדים היו הולכים להשתכשך בו, על המרתף שבו היו שומרים את תפוחי האדמה בחורף, על הבּוֹיְדֶם (עליית הגג) שהיו מאחסנים בו כל מיני דברים, על בור המים בחצר שממנו שאבו מים, ועל בור השירותים, שגם הוא היה בחצר. החיפוש אחר הבית הסתיים בגילוי מרגש ביום החמישי לטיול חצינו את הגבול בין ליטא לפולין. מיכה והמדריך הפולני ישבו בקדמת האוטובוס, בצד הדלת, והזמינו אותי ואת ראובן אישי לשבת קדימה מאחורי הנהג – הרי מגיעים לעיירה של סבתא שלי. חצינו את הנחל, שנראה כמו נחל אכזב, ונכנסנו לסידרה. כולנו יורדים במרכז העיירה, בתי עץ, והחברים אומרים: עכשיו 9 ליד הכנסייה שמסביבה נלך לבית של סבתא של נחמה, לשירותים. מי יודע היכן היה הבית? היום אין אפילו יהודי אחד בעיירה. כולם הובלו ונספו בטרבלינקה ובבתים שלהם שנותרו ריקים מתגוררים פולנים. ניסינו לחפש בית עם שירותים, ואישה אחת אפשרה לנו להשתמש בשירותי הבור שבחצרה. באופן כללי הפולנים לא שמחים לביקור של יהודים מתוך חשש שמא באו לממש את רכושם מהעבר. אחרי סיבוב מתסכל בעיירה חזרתי לכיכר

30