קשר עין גיליון 303 מאי-יוני 2021

בשעה שנקבעה חזרו כל המטיילים לכיכר, עלינו לאוטובוס ונסענו לכיוון בית הקברות. הנהג נסע כקילומטר וחצי, בין שדות ירוקים, עצר מול שדה בור לא מעובד, ואמר: כאן היה בית הקברות. זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלנו בבית קברות יהודי בפולין, ולמדנו שכל המצבות נלקחו לשימוש משני, לבנייה ולריצוף כבישים ומדרכות. למראה השדה החשוף החליטו המטיילים שהם לא יורדים מהאוטובוס. רק אנחנו ושני המדריכים ירדנו, והתפזרנו לכיוונים שונים בשדה. בתוך השדה הלא-מעובד נשארו שקעים במקומות שמהם הוצאו המצבות. הסתכלתי סביב ולא ראיתי ולו מצבה אחת, אבל פתאום קורא לי ראובן מאזור אחר של השדה ואומר: מצאתי משהו. הוא נעמד ליד האבן (שבתמונה) היחידה שנותרה בשדה כשהיא מכוסה בטחב ובירוקת. השמש הסתווית הציצה מבין העננים והאירה על חלק מהאבן. בחלק המואר הבחין ראובן בשלוש אותיות עבריות: ז׳ כ׳ ר׳, כנראה חלק מ“לזכר“ או זיכרון. אני עמדתי בצידה השני של האבן, ולי האירה השמש על ארבע אותיות: נ׳ ח׳ מ׳ ה׳. החברים באוטובוס ראו את ההתרגשות הגדולה של ארבעתנו ליד האבן, ירדו לשדה, והתרגשו יחד איתנו מהתגלית. חשבנו, איך קרה שמכל המצבות בבית הקברות נשארה דווקא המצבה של סבתא נחמה, והגענו למסקנה, שכל המצבות האחרות משיש טוב נעקרו בידי המקומיים לשימוש משני, ואילו על קברה של סבתא נחמה, שהייתה אלמנה וענייה, הקימו מצבה פשוטה, מאבן גולמית שאינה ראויה לשימוש משני לבנייה, ולכן היא נשארה בשדה - וחיכתה לביקור הנכדה שנים. 64 אחרי

בתוך השדה הל־מעובד נשארו שקעים במקומות שמהם הוצאו המצבות; הסתכלתי סביב ולא ראיתי ולו מצבה אחת,

אבל פתאום קורא לי ראובן מאזור אחר של השדה ואומר: מצאתי משהו

ופגשתי את המדריך הפולני. שאלתי אותו: אולי נשאר בעיירה משהו של היהודים? ובאותו רגע עברו לידנו שני נערים על אופניים. הוא עצר אותם, ושאל, בפולנית, את מה ששאלתי אותו. הם אמרו לו שמחוץ לעיירה, במרחק של קילומטר וחצי, יש שדה שהיה בית הקברות של היהודים.

31