קשר עין גיליון 304 יולי-אוגוסט 2021

מורה לאנגלית, אזרחות וסוציולוגיה, כותבת ביוגרפיות ומרצה במסגרות פרטיות וציבוריות, בעלת תואר ד"ר בסוציולוגיה | דפנה בר

מורה טוב הוא גם "לא מורה" זה כל הסיפור

דברים המוקדשים לחיבוק הלא-מורה שבנו בזמן ההוראה

א ף אחד אינו או אינה רק מורה; וזה כה מובן מאליו, כמו האמירות שהשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב וכמה כיף ללכת לישון... זה כה מובן מאליו, שבמקרים רבים מדי אנחנו, מורים ומורות, לא שמים לב לזה. שגרה תובענית לא מייחדת זמן עצירה לצורך תהייה: ממה עשוי ה"לא מורה" שבנו, ומה מערכת היחסים שלו עם המורה שאנחנו, כל אחד מאיתנו בדרכו. יש רגעים שמכל הזהויות שלנו, הכי פחות אנחנו מורים - דווקא בכיתה, בזמן שאנחנו "מורים". מבחינתי זה בסדר שפולש לתוכנו ה"לא מורה", הורס את מערך השיעור במהלכו, ויוצר משהו שגורם לתלמידים להתבונן בנו ולשאול את עצמם: 'מה נסגר איתה עכשיו?!' הפלישה של הלא-מורה שבנו אל השיעור עושה מאיתנו מורים טובים יותר, במיליון מובנים של המילה. הדברים האלה מוקדשים לחיבוק הלא-מורה שבנו בזמן ההוראה, שלא מפחד מהמורה שבנו, שאינו מתחשב בציונים שייתן המורה שבנו, מבלבל את המורה שבנו, הורס ובונה אותו מחדש בדקות ספורות לפעמים, ועושה אותנו מורים מעשירים. הלא-מורה שבי כותבת סיפורי חיים (ביוגרפיות) לכל מי שרוצה לספר את חייו. וזה 'חתיכת' לא-מורה עבורי, כי זוהי מלאכה שבה אני בעיקר התלמידה. כששואלים אותי 'מה את עושה בחיים?' בדרך כלל אני עונה

את האמת: 'מכבסת, תולה, מכבסת, תולה, מצחצחת שיניים, וסלט לארוחת ערב'. מה, לא ככה?? אבל לפעמים אני עונה, שאני זוכה לעצב מחדש חיים של אנשים בסיפור שלהם על עצמם. זה היה בסמינר של פרופ' יורם בילו לתואר שני באוניברסיטה העברית, לפני כך וכך שנים. הסמינר נקרא "סיפורי חיים של העצמי", ובו נתבקשנו, הסטודנטים, לכתוב סיפורי חיים של ישראלים ממוצא כורדי שחיים זה שנים רבות בירושלים. אני ביקשתי מהמרצה לכתוב את סיפור החיים של סבתי. היא יקית, , רגע לפני... 1938 והיא עלתה מצ'כיה (אז - צ'כוסלובקיה) בסוף היו לנו כמה פגישות, לסבתא שלי ולי, כי היא הייתה מתעייפת מהר במהלך סיפור חייה. הקלטתי ורשמתי כל מילה, כל גמגום, עצירה, כל צליל של תהייה. הקשבתי למה שהיא סיפרה, לאיך שהיא סיפרה, ובמידה רבה מאוד למה שלא סיפרה. כמה שנים טובות אחר כך כתב גבריאל גרסייה מרקס, הסופר הקולומביאני הנודע: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה .)2004 , זוכר, והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם" (מרקס המון דברים לא סיפרה סבתי. למשל, היא לא סיפרה מה שאלו אותה במשטרה הגרמנית הנאצית, בחקירה במרתף הגסטפו, כשחשבו בטעות שהיא מישהי אחרת. היא לא סיפרה שהיו לה שלושה בעלים - והבת שלה, אימי ז"ל, אינה מוזכרת בשמה

28