קשר עין גיליון 305 ספטמבר-אוקטובר 2021

| ד"ר משה גרנות

מורתי מיכל גור-אריה

ב ) הייתה לי הזכות ללמוד בקבוצת 1953–1952( שנת תשי"ג גבע אצל המורה מיכל גור-אריה (אימה של המשוררת דליה רביקוביץ'). לימדו אותי עוד מורים מרשימים, כמו יהודית שמחוני (אימו של האלוף אסף שמחוני שנהרג בתאונת מטוס), נחמן רז (לימים – חבר כנסת ויו"ר ועדת החינוך של הכנסת) ועוד; אבל הרושם הכי חזק השאירה עליי מיכל, שהייתה באמת מורה יוצאת דופן. אני זוכר את הבעות פניה, את שערה האפור הגלי, את עיניה החכמות, את החצאית הנצחית שלה בצבע כחול "הפועל", חצאית בעלת כיסים גדולים מלפנים, אליהם הייתה מכניסה את ידיה כשעל פניה הבעה של תמיהה, כאילו באמת היא פוגשת לראשונה את הנושא עליו אנחנו דנים עימה בכיתה. אני זוכר כל מה שלימדה: את "קידוש השם" של שלום אש – בספרות, "פרקי אבות" בתושב"ע, החשמונאים בהיסטוריה. אני זוכר את עיצוב המחברות שלנו, עיצוב עליו היא הקפידה – אני זוכר כיצד ביקשה מאיתנו לשרטט מסגרת שחורה סביב הידיעה "המצערת" שהחשמונאים גיירו את האדומים בכפייה. אני זוכר את שיטת הלימוד שלה שהייתה מושתתת בעיקר על שאלות התלמידים, ולא על שאלות המורה. אני זוכר את הדרך המיוחדת בה טיפלה בתלמידים שובבים*), ואת היכולת שלה להבין לרוחנו התלמידים – גם בלי מילים. מיכל ויהודית החליטו להקפיץ אותי כיתה, ומכיוון שבגבע לא היו די תלמידים לכיתה גבוהה יותר – עברתי ללמוד ביישוב אחר, וכך נאלצתי להיפרד מעל מורתי הנערצת. לימים בחרתי גם אני במקצוע ההוראה (לא מעט בזכותה), והשתדלתי לחקות את דרך הוראתה. כפי שקורה לעיתים – התקדמתי

והגעתי לדרגת מפקח כולל על בתי ספר על-יסודיים. בתפקידי זה האמנתי שאני צריך לשמש גם מדריך, ולא רק "מפקח", כלומר בעל תפקיד המבקר את תפקוד המורים בלבד, ועל כן הנהגתי פגישות עם מורים, בהן הייתי מציג שיעור לדוגמה לפני כיתה באחד מבתי הספר שבפיקוחי. הקפדתי לקיים שיעורים לדוגמה אלה מספר פעמים בשנה. פעם ביקר בשיעור כזה ד"ר אלישע שפי ז"ל, שהיה מפקח מרכז על הוראת המקרא, והוא שאל אותי מה מקורה של השיטה אותה הדגמתי בשיעור. סיפרתי לו על החוב הגדול שלי כלפי מורתי בבית הספר העממי – מיכל גור-אריה. אמרתי לו שהייתי רוצה לפגוש בה ולהגיד לה עד כמה אני מעריץ אותה. אלישע שפי מסר לי את הכתובת ואת מספר הטלפון. בדחילו ורחימו התקשרתי למיכל, וסיפרתי לה שהייתי תלמיד שלה, ושאני מבקש לבקרה, יחד עם רעייתי. במשך שנים רבות סיפרתי לרעייתי ניסים ונפלאות על מורתי הנערצת, ורציתי שתראה במי מדובר. מיכל הסכימה, ואנחנו הגענו לדירתה, שבבית משותף בקריית אונו. הבאנו עימנו מתנה, קצת מהספרים בתחום ההוראה שפרסמתי באותם ימים. לא אפרט את שהתרחש בפגישה הזאת, ארמוז רק את המובן מאליו: קיוויתי שהזמן הרב שעבר מאז הייתי תלמיד שלה בכיתה ז' בקבוצת גבע – לא ישנה דבר, והתבדיתי. השנים הרבות שעברו מאז השאירו רישומן לא רק עליי.

*) המבקש להתחקות אחרי השיטה שלה, שלימים אימצתי אותה .2002 , בעצמי – יקרא נא בספרי "עם הפנים אל המורה", ירון גולן

34