קשר עין גיליון 305 ספטמבר-אוקטובר 2021

בּ ֵ ש ֱ ל ָ פ ִ ח

בּ בּ ֵ ש ִ ח שלפניו אלא אם יש לו השכלה E או A כיצד לנקד תנועת דקדוקית מעמיקה.

בלשונך"). האסכולה השנייה גורסת כי תפקיד הבלשן אינו לכפות לשון מופת, אלא לשים לב לשינויים המתחוללים ולעמוד על מקורם. בלשון חז"ל אנו רואים מילים כמו "קורין" (המשנה הראשונה בש"ס) במקום "קוראים", ולא נגדיר שיש כאן טעות. הנכון הוא לבאר שלשון חז"ל מושפעת מהארמית, חסרת גזרת נל"א, ובעלת סיומת ן' לרבים. כך נכון בימינו לעמוד על התופעה פעיל", על ידי ֵ ולהסביר כיצד בעיית הניקוד יצרה צורות כמו "ה ביר, ֱ ע ֶ היקש (אנלוגיה) לצורת הפעיל שלפני אותיות גרוניות (ה ביא). ֵ ריץ, ה ֵ זיר) ובגזרת עו"י (ה ֱ ח ֶ ה זוהי גאוותנו, שהעברית חזרה להיות שפה מדוברת, ילידית, המדוברת בצורה טבעית בפי דובריה. השפה שייכת לדוברים, ואינה ניתנת לעיצוב לפי תקן חיצוני. אסיים בדבריו המאלפים של "הנשר הגדול", הרמב"ם (פירוש המשניות מסכת תרומות א', א'): עיקר כל הלשון מן הלשונות, הוא חוזר למה שמדברים בו בעלי אותו הלשון ומה שנשמע מהם, ואלו בעלי המשנה בלא ספק עבריים היו במקומן, רוצה לומר בארץ הצבי, ונשמע מהם לשון תרם ובו נשתמשו, הנה זו ראיה שהוא מקובל בלשון, ושזו המלה לשון מלשונות העבריים. כלומר: השפה שייכת לדובריה, הם העבריים הצברים. הלשון המדוברת בפיהם – היא עצמה התקן העברי! במשך דורות ניסינו לשמר ואחר כך להחיות בצורה מלאכותית את השפה, כי עם ישראל היה בגלות ארוכה. אשרי דורנו בו כבר יש נכדים ונינים של צברים דוברי עברית כשפת אם טבעית!

בעבר עלתה הצעה לפשט את סימני הניקוד ולהשתמש רק בחמישה סימנים (לוותר על הקמץ והצירה). הדבר קשה לשמיעה לרבים משוחרי השפה - כי התרגלנו למערכת הטברנית. המערכת הטברנית גם מקילה עלינו לזהות משקלים ל – פועל או שם). גם ַ ט ָ ל לק ָ ט ַ מסוימים (למשל, ההבדל בין ק מבחינת מי שקוראים בתורה ומי שמתפללים בנוסחי עדות המבחינות בין התנועות יש חשיבות לשימור הניקוד הנוכחי. אלא שתפקיד הניקוד הוא להקל על הקורא, ולא להכביד עליו. אם הניקוד אינו אפשרי לדובר המצוי, כי הוא לא יכול לכותבו – אין בו עוד תועלת. הזדקקות קבועה לבעל מקצוע נקדן אינה מעשית. אני מציע לפשט את הניקוד, ולהשאיר את הניקוד הטברני לחומשים ולסידורי התפילה (כמו מערכות נוספות, כמו כללי הדגש והריפוי הייחודיים למקרא, מערכת הטעמים וכדומה). טהרן או תיאורן אסיים בעניין נוסף. כידוע, שפה דבורה היא עניין דינמי. דבר שלא זז ולא משתנה – אינו חי. בכל עת בה השפה העברית הייתה דבורה – התרחשו בה שינויים. ניתן להגדיר אותם כטעויות לפי הכללים הקודמים - או להבין את מקור השינוי ולתאר רובד חדש בשפה. ד"ר רוזן נמנה עם האסכולה ה"טהרנית" – הוא הוציא ספרי לשון משובחים רבים לתיקון שפה ("עברית כתיקונה", "דייק

51