קשר עין גיליון 308 מרץ-אפריל 2022

חידוש תמידי לפני שנים רבות ישבתי בחדר המורים וראיתי שאחד הרבנים מוציא פתק ישן נושן. כאשר פניתי אליו ושאלתי מה כתוב בפתק, הוא השיב שמדובר במערך שיעור גמרא, שהוא כבר העביר הרבה פעמים, ועתה הוא חוזר על הדברים כדי להיזכר באותם רעיונות והערות. העומס הרב המוטל על המורים, הנדרשים להכין הרבה מערכי שיעור בזמן קצר, מן הסתם מקשה עליהם לחדש או אפילו למצוא את הזמן הדרוש לחשוב מה אפשר לעשות אחרת או לשנות, אבל חז"ל לימדו אותנו ש"אין בית המדרש בלי חידוש". השנתיים האחרונות היו שנים של הרבה אפשרויות לימוד חדשות: באמצעות זום, סרטונים ועוד, והאתגר היה ללמד ולחנך בדרכים אלה באופן מיטבי. באחד השיעורים שלי הראיתי סרטון של הארגון "נפש בנפש", שהיה מרגש עד מאוד. עולים חדשים מארה"ב נתקבלו בשמחה בשדה התעופה והביעו את אהבתם לארץ. חלק מהם הסבירו שהם יהיו חיילים בודדים. אני עצמי התקשיתי להבין איך הם יכולים לעזוב את ארצם, את הוריהם, ולהצטרף למפעל הגדול של מדינת ישראל. ואז נזכרתי באברהם אבינו, שנצטווה כניסיון הראשון: "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך..." ואמרתי בליבי שהם פשוט ממשיכים בדרכו! סגירת המעגל לסיום, הקריירה שלי בארץ הייתה כמעגל גדול. התחלתי בבאר שבע, כרב במרכזי הקליטה, ונתתי שיעורים לעולים מכל

העולם. היו עולים מרוסיה, מצרפת, והרבה מאוד מאתיופיה. בתפקידי כמרצה לאנגלית במכללת אפרתה זכיתי ללמד גם עולות מכל העולם וגם עולות מאתיופיה שהן נכדות של מי שעלו לארץ במבצע משה ובמבצע שלמה. להן הייתה האנגלית שפה שלישית - והיא הייתה קשה להן מאוד. באחת מאותן שנים רק סטודנטית אחת, מתוך שלושים וחמש, הייתה מאתיופיה. היות שהיא לא עמדה ברמה הנדרשת בשנה הקודמת, היה עליה ללמוד שוב את אותם הדברים ולהיבחן בהם שוב. כאשר שמתי לב שהיא ממורמרת וחסרת סבלנות לשבת וללמוד, ביקשתי לדבר איתה באופן אישי. סיפרתי לה על הקשר שלי עם העדה, והסברתי לה שאני מוכן לעזור לה בכל דרך שהיא. לאחר שיחה זו לא הייתי זקוק להוסיף שום מילה - נוצר חיבור בינינו, והוא נמשך עד הסיום המוצלח. אפשר לסכם את שנותיי בהוראה כך: מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידיי יותר מכולם!

33