קשר עין גיליון 309 מאי-יוני 2022

עלינו להבין כי הכרעה והכרה בצד אחד כאמת מוחלטת מסרסות ומחניקות את המחלוקת עד שהיא שובקת חיים וחדלה מלהתקיים; תרבות המחלוקת, הנמנעת מביטול דעות אחרות ומזמנת הקשבה ושיח, היא ערך שעל כולנו לטפח

האנושי - דרך ליבו ומוחו של אדם מסוים כמי שמבין ומפרש בשכלו את מה שנדמה לו שהאל תובע. סיפור העקדה, על שלל פרשנויותיו, מעלה את המתח הזה באופן החד ביותר. מתברר לאברהם אבינו כי מה שנדמה לו שהאל רצה ממנו (להקריב את בנו אהובו) איננו בסופו של דבר מה שהאל באמת רוצה ("אל תשלח ידך אל הנער..."). אז מה באמת מבקש האל מאיתנו? שאלה זו נזעקת, כמו גם נלחשת, מפיו של בן בטיח הנושא ראשו השמיימה ושואל בדרך הישירה ביותר את האלוקים: "מה אתה רוצה ממני?" מחד גיסא, ישנה השאיפה הפנימית למלא אחר רצון האל, להשביע את רצונו. מאידך גיסא, מצביע הסרט על הסכנות העצומות נות שונות נוטלות לעצמן בעצמן את הבלעדיות לייצג ָ ב ֲ בכך שה ולממש את רצון האל בעולם – וכך כל קול אחר המושמע הריהו בהכרח נבואת שקר מסוכנת העלולה להמיט כליה ואשר על כן יש להילחם בה עד חורמה. ההיסטוריה עצמה, גם אם נניח שהיא זירת הגילוי האלוקי, עדיין חייבת לעבור דרך פריזמת הפרשנות האנושית. אז מי ראוי לתרגם את שפת סימני המציאות? המתח הרביעי נוגע ליחס שבין היחיד לחברה. עשוי כל אחד מאיתנו לשאול עצמו, בייחוד בימינו אלה, עד כמה לקולו האישי יש יכולת השפעה ממשית על ציר האירועים. אכן, לעיתים נדמה כי אין בכוחו של הפרט להסיט ציר זה לכיוונים אחרים, אבל ההיסטוריה מלמדת אחרת. הלימוד הבית-מדרשי של רבן יוחנן בן זכאי על אודות הפיכתו של משה למנהיג במצרים, והשאלה מה הפך אותו לכזה, משליכים על הדמויות כולן - החל מהמלכה ברניקי ועד אחרון התושבים. לכל החלטה פרטית יש נגזרת חברתית רחבה: להחלטתו

של רבן בן זכאי להימלט ולבקש את יבנה וחכמיה השלכות היסטוריות מרחיקות לכת עד ימינו אלה, לניסיונה של המלכה ברניקי לשדל באתנן הגליל את אספסיאנוס להצלת המקדש היקר לליבה השלכות כבדות משקל, וכן הלאה. לשון הפסוק "וירא כי אין איש", המתארת את משה, כמו מתכתבת עם דברי חכמים בפרקי אבות: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". וליחס זה שבין "איש" ל"אנשים" שני צדדים: מצד אחד, להיות חלק מחברה, שותף לדרך, לא לפרוש מן הציבור - הוויה מבורכת ורצויה המאפשרת לאדם, שהוא יצור חברתי מטבעו, לפרוח ולהרגיש ביטחון, לממש את הפוטנציאל הגלום בו. ומצד שני, האדם עלול להטיל את חובתו לחיים אותנטיים וליושרה פנימית על כוחות סביבתיים כבירים המקיפים אותו מכל עבר, וסוחפים אותו גם למקומות שאליהם הוא אינו מעוניין להגיע. כצופים פעילים וכאנשי חינוך, מה נוכל לקחת מהמתחים הללו כפי שהם משתקפים בעלילת הסרט? העיקרון החשוב הוא לא להכריע במתחים אלו לטובת אחת מן העמדות, אלא לשמר אותם. את האמרה "מחלוקת לשם שמיים סופה להתקיים" ראוי להבין כחובה לשמר מתח בריא בין אידאולוגיות מתנצחות, על אף הנטייה שלנו, בייחוד כמחנכים, להתאמץ להשריש את תפיסת עולמנו האישית בדור הבא. עלינו להבין כי הכרעה והכרה בצד אחד כאמת מוחלטת מסרסות ומחניקות את המחלוקת עד שהיא שובקת חיים וחדלה מלהתקיים. תרבות המחלוקת, הנמנעת מביטול דעות אחרות ומזמנת הקשבה ושיח, היא ערך שעל כולנו לטפח. תרבות כזאת עשויה למנוע לי של ָ ט ָ מאיתנו ליפול לטעות שהסרט מזהיר מפניה - כשל פ ביטחון מסמא עיניים המורה כי אני, ואך ורק אני, הוא שליחה הבלבדי של בשורת האל.

42