קשר עין גיליון 311 ספטמבר-אוקטובר 2022

אשת חינוך וחוקרת תרבות, מורה בבית ספר בדרום וזוכת פרס "מורת המאה" | תמר דידי

"הכלה ושילוב" מבט מהשטח

על הפער בין חזון לבין מציאות ביישום של תיקון חוק החינוך המיוחד, ההכלה וההשתלבות

ה צלצול מסמן את תחילתה של הפסקה שגרתית בבית הספר. המחזה מוכר: מורים יוצאים עם תיקים עמוסים מהכיתות ומתקדמים במהירות לחדר המורים. בדרך תופס אותם תלמיד שמנסה לדלות את הציון במבחן האחרון או סתם לשתף בקורותיו. אני מפלסת את דרכי בהמון ומשתדלת לומר שלום לכולם. במשרד המזכירה אני פוגשת את היועצת, שאוחזת בקלסרים צבעוניים, גדושים בניירת. "בשנה הבאה מגיע אלינו תלמיד על הרצף האוטיסטי," היא אומרת, וממתינה לתגובתי. זה היה רק עניין של זמן. אנו, כמו כל בית ספר אחר ברחבי המדינה, מחויבים לחוק ההכלה וההשתלבות. איך אני אמורה להגיב, אני תוהה ביני לבין עצמי. הרי אף אחד לא לימד אותי איך אמורים ללמד ולהתמודד עם תלמיד על הרצף. לא עברתי הכשרה. המחשבות ממשיכות להציף אותי: כיצד אוכל לתת לילד הזה מענה מתאים ללא כלים? כיצד אשלב אותו בכיתה כך שהחברים לא ירגישו שהוא שונה, או שמא הם אמורים להיות מודעים לייחודיות שלו? זו אחריות כבדת משקל על כתפיה של מורה שלא למדה במסלול החינוך המיוחד מבחירה. ברגע זה ניטלה ממני הבחירה על ידי מערכת, שמציבה אותי ורבים כמוני על כורחנו בדילמה מוסרית וחינוכית. היא הותירה אותנו לבד במערכה עם חזון אמורפי ומחייב, ללא הנחיה סדורה, מתבוססים בבדידותנו בתחום שהפך להיות מעין טאבו חברתי. מערכת החינוך חרתה על דגלה את חזון ההכלה של תלמידים בעלי צרכים שונים ושילובם במערכת החינוך בישראל. היא רואה בכך ערך עליון. הרציונל העומד בבסיס החזון כתוב

באתר הרשמי של משרד החינוך: "חברה המכילה את כל פרטיה מעמיקה את התובנה של גיוון ושל העושר הטמון בו. כל אדם שונה מרעהו, כל אחד ניחן ביכולות ולו צרכים, משאלות ומאוויים. כל פרט בחברה יכול לתרום את חלקו ליצירת תמונה שלמה של חברה, ומכל אחד אפשר ללמוד". בדברים אלו נשקפים מסרים כדוגמת עקרון השוויון, היכולת להכיל את השונה ולגלות אמפתיה כחלק בלתי נפרד ממחויבותה של החברה בישראל. שילובם של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים הוא אתגר משמעותי הניצב לפני המורים במערכת. זהו אתגר שמערכת החינוך מכירה בו ומצפה מהמורים לעמוד בו, ומדגישה את היתרונות הגלומים בו: "הכלה והשתלבות של תלמידים שוני צרכים מעשירות את יכולתם של עובדי ההוראה להתמודד עם האתגרים הערכיים והמקצועיים הניצבים בפניהם. אתגרים אלו הם גם הזדמנות להתנסויות מקצועיות ורגשיות עשירות ומעשירות". כמורה שקוראת דברים אלו אינני יכולה להישאר אדישה. המילים עצמן מגייסות אותי למשימת השליחות הלאומית והחברתית שאליה המערכת שואפת. היא מציבה לפניי מטרה ברורה אך ללא תוכנית מסודרת ומובנית. אחד בספטמבר. יום חג לתלמידים ולמורים. הכניסה לשער בית הספר מקושטת בבלונים ובשלטים צבעוניים שעליהם כתובות באותיות גדולות ומעוצבות: "ברוכים הבאים". בתוך כל ההמולה וההתרגשות מבצבץ בי החשש מהמפגש עם התלמיד שנמצא על הרצף ואמור להצטרף אלינו השנה. החשש

36