קשר עין גיליון 312 נובמבר-דצמבר 2022

רכז הערכה בתיכון שוהם, בוגר התוכנית לתואר שני בהערכה בחינוך במכללת סמינר הקיבוצים | אריאל קלפנר

התפקיד שגרם לי להתאהב מחדש בהוראה

התפקיד של רכז ההערכה החזיר לי את חדוות ההוראה, ממש כמו ביום הראשון שלי כמורה

ואז התחילה הקורונה אי שם בסגר הראשון המנהלת כתבה בקבוצת הווטסאפ של המורים המובילים שהיא נכנסת לשיעורים בזום ורואה הרבה פעמים תלמידים ומורים כבויים. היא שאלה אם מישהו חווה את הדברים אחרת ומוכן לשתף קצת במה שהוא עושה. עניתי שהזום הוא כלי אחד, אבל מה שחשוב באמת הוא התהליך שהתלמידים עוברים במהלך השיעור. הזמנתי אותה לצפות בשיעור שלי, לראות תהליך שנקרא הל"ל – הערכה לשם למידה, שבו התלמידים פעילים לאורך כל השיעור nearpod, quizalize, באמצעות כלים דיגיטליים (כמו ומשחקים דיגיטליים חינוכיים). התלמידים מבצעים thinglinq משימות, ואני אוסף עליהם המון מידע לאורך השיעור בלי צורך במבחנים. הם מקבלים הערכה תוך כדי פעילות, זה נקרא תהליך של הערכה מעצבת, ובסיום כל שיעור אני מקבל דוח מפורט עבור כל תלמיד, ומאפשר לו ללמוד מהטעויות, לתקן ולהגיש שוב. בסוף השיעור היא כתבה לי – "אני רוצה שכל בית הספר ידע לעשות את מה שאתה עושה". זה היה השינוי שחיכיתי לו. לא רוח גבית – טורנדו בסוף השנה הראשונה של גל הקורונה הראשון, כרכז הערכה העברתי סקר בקרב תלמידים ומורים בבית הספר, ממנו עלו כמה תובנות: אנחנו צריכים לבנות מערכת שעות מדויקת יותר, צריכים להוריד את העומס של המטלות על התלמידים ולבנות מערך השתלמויות למורים בנושאי טכנו-פדגוגיה. הסקר חידד לכולנו את העובדה שאי אפשר לחזור ללמד כמו לפני הקורונה – הילדים השתנו, המורים השתנו. בפעם הראשונה הגדרנו את היעדים לבית הספר – והחלטנו שהשנה

המאמר פורסם לראשונה במגזין "הגיע זמן חינוך" www.edunow.org.il/article/4211

א שנה כמורה ורכז 30 פתח בווידוי - לפני כמה שנים, אחרי מקצוע למדעי המחשב והנדסת תוכנה וסייבר בתיכון, הרגשתי שמיציתי את עצמי בעולם ההוראה. הייתי שחוק, הרגשתי שאין לי אתגר בבית הספר. חדוות היצירה שלי דעכה. נכנסתי לשיחה עם מנהלת בית הספר שלימדתי בו, ושיתפתי אותה בתחושות שלי. אמרתי שבשלב ראשון אני חושב ללמוד לתואר שני כדי להתרענן. המנהלת הציעה לי ללכת ללמוד מדידה והערכה בחינוך. שנינו לא ידענו מה זה אומר בדיוק, ומהו תפקיד רכז ההערכה – רק ידענו שאני זקוק לאתגר מקצועי חדש. הלימודים בתואר היו מעניינים, האווירה הייתה טובה, והרגשתי שנפתח לפניי עולם שלם של אפשרויות, אבל כשחזרתי לבית הספר והתמניתי רשמית לרכז ההערכה הבית-ספרי, המציאות לא הייתה כל כך ורודה. בתחילה שלחו אותי לצוותי הוראה ולרכזים - שחששו שאתמקד בהערכת העבודה שלהם כמורים; עשיתי כמה תוכניות הערכה לבית הספר – אבל לא היו לזה הדים ותגובות. כשהצטרפתי לקהילת רכזי ההערכה, שהייתה אז בחיתוליה, גיליתי שכולנו נתקלים באותם אתגרים, באותן התנגדויות ובאותם חששות בתוך בית הספר. בינינו – כולנו חוששים משינויים, ובעיקר כשהשינוי נשמע כמו מבחן שחוזר על עצמו.

30