קשר עין גיליון 312 נובמבר-דצמבר 2022

כעבור שנים השתתפתי בהלווייתו. איני זוכר מה אמרו המספידים סמוך למיטתו, אך לו נדרשתי להספידו, הייתי בוכה בכי מר והייתי זועק שלוש מילים בלבד: מורי, רבי ואלופי!

בעדינותו, בשפתו הרכה, הקולחת, אבל אט אט, מסביר וחוזר ומסביר, והילד, דהיינו אני, מבין, יודע, מוכן לחזור על הדברים ולהשמיעם. – שעת היציאה להפסקה ראשונה, 09:40 השיעור יימשך עד מושיט את ידו אל עבר הכיס הימני ושולף 09:35 והוא בשעה משם בעזרת השרשרת את השעון, לוחץ על הכפתור העליון והמכסה נפתח. הוא רואה את השעה, ועל פניו הבעת הפתעה, לאמור, אכן השיעור עומד להסתיים. ואנו, כילדים, שאלנו את , הוא שולף את 09:35 עצמנו, איך ייתכן שיום יום, בדיוק ב השעון, פותח, מביט ומעלה על פניו את תנועת ההפתעה. מניין ? גם תופעה זו העלתה נדבך – נוסף על 09:35 הוא יודע שעתה יתר הנדבכים – של הערצה, של כניעה, של רוממות! ר' יחיאל מעולם לא סנט בתלמיד. גם לא העניש. דיבורו היה בנחת עם תלמידיו, בלי שהושיט יד לחבק או ללטף. עיניו חיבקו ועיניו ליטפו והיה די בזה. הוא מעולם לא גלש לעניינים אישיים. לא סיפר על עצמו, על משפחתו ועל ילדיו. הוא גם לא סיפר סיפור חסידי מרתק, ביום שישי, במרוצת השיעור

האחרון. לא! הוא נשאר בגדלותו, ברוממותו, ובכל זאת לא התנתק מהילדים. הוא נשאר ר' יחיאל תמיד – לפני השיעור, במהלכו ואחריו! הוא לא נזקק לקרוא לאבא של תלמיד כדי לספר על התנהגותו או על רמת לימודיו הירודה. ובאספת ההורים מה עשה? לא עשה, כי לא היו אז אספות מסוג זה. הוא הסתדר לבד עם כיתתו ועם תלמידיו, שהיו אהובים לו, וגישה פסיכולוגית פדגוגית זו של ר' יחיאל טעונה, כאמור, בוננות מחקרית. כעבור שנים השתתפתי בהלווייתו. איני זוכר מה אמרו המספידים סמוך למיטתו, אך לו נדרשתי להספידו, הייתי בוכה בכי מר והייתי זועק שלוש מילים בלבד: מורי, רבי ואלופי! ואתה הקורא, אם הינך מחנך, או מתעתד להיות כזה, אל תנסה לחקות את ר' יחיאל. אצלו זה זרם במסך עצמותיו, בדמו, ואתה אם אין לך את זה, אל תעשה את זה. לא תצליח. אולי שעה, אולי יום, אך לא יותר. ר' יחיאל לא היה שחקן, אבל אתה תהיה כזה, ובמוקדם או במאוחר תיאלץ להסיר את המסכה, כי התלמידים יגלו שזו מסכה, והמסכה טובה לנשף מסכות פורים בלבד!

42