קשר עין גיליון 312 נובמבר-דצמבר 2022

הוא שמר על דיסטנס, על מרחק, ולא ירד ממעמדו אל נמיכות קומתם של הילדים. להפך, הוא, שהיה בגובה רוחני מסוים, התמיד להעלות את תלמידיו אל על, אליו, גבוה מעל רמתם

ובכלל, היכן היו התלמידים טעוני הטיפוח ואלה שהזמן החדש העניק להם את בעיית "קשב וריכוז", והיכן הרוקח שיבוא ויספר על תרופה ששמה ריטלין? מה קרה אז? הפסיכולוג בן זמננו יאמר: היו, אלא שלא אובחנו. ואני, עבדכם, המשתעשע בזיכרונות העבר, מבקש בזהירות לדחות את הקביעה הזאת, וסבור כי לא היו אז בעיות כה רציניות כפי שהן מתגלות כיום, ואפשר שדמות כה מיוחדת כמו ר' יחיאל זה והרבה שכמותו גרמו לכך שהבעיות של הנוער דאז היו מצומקות, מתונות ולא מאיימות. יאמר לנו חוקר זה אם ניתן לחקות את ר' יחיאל, לאמץ את אופיו, אורחו ורבעו, או שמא יש להיוולד כר' יחיאל, להיות בנוי כמותו עם כל מסתרי הנפש והגנים המיוחדים. השיעור הראשון – משנה. הוא קורא משפט, מסביר כל מילה פעם ועוד פעם, ולאחר מכן מסביר את המשפט הכללי פעם ועוד פעם. אין לוח

קמה כל הכיתה באחת ועמדה. הוא מעולם לא אמר שיש לקום לפניו, הוא לא דרש זאת. הוא גם לא תר אחר אותו ילד שלא קם. זה היה טבעי. קמנו מרוב הערצה ויראת רוממות, כך עמדנו עד שהוא נכנס והתייצב מעבר למכתבה. הוא גם לא הורה לשבת. אנו, ילדי כיתה ג', הבנו הבנה עצמית מתי יש לשבת. וכשישבנו, הייתה דממה. אין דיבורים, אין ציוצים. הוא מסיר את כובעו באיטיות ותולה אותו על יתד בולטת, שנותרה כמחדל הנדסי מאז בניית הבית בתקופה העותומנית. הוא פתח שני כפתורים במעילו העליון, ובלי להסירו התיישב מולנו והיה נכון להתחיל את סדר היום. תפילה. בתחילת שנת הלימודים הורה לנו איך להתפלל, איך לעמוד, מתי לקום, מתי לכרוע ברך, מה לעשות בידיים הפנויות, ושאר ההנהגות וההלכות הנדרשות. די, זה הספיק. פעם אחת הסביר, הורה, הדריך, ואנו כבר מורגלים, מצייתים, עושים כפי שהורה. זו קבלת מרות ללא ערעור וללא טרוניות. היא באה מיראת רוממות, מאהבה, מהכרה באישיותו של המורה.

ואין גיר. אפשר שחידוש מודרני זה עדיין לא מצא את דרכו לתלמוד התורה שלנו, אבל ר' יחיאל לא נזקק לכך. הוא,

אבל מדוע? מדוע הייתה זו כיתה כה ייחודית? מדוע לא היה בה חצוף אחד, מרדן, סרבן, עצלן?

41